קונסטנטינוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית

קונסטנטינוס הרביעי (649, 685) היה קיסר ביזנטי ששלט משנת 668 ועד מותו.


ב-654 מונה לקיסר־זוטר לצד אביו קונסטנס השני, ובשנת 668 הפך לקיסר יחיד אחרי התנקשות באביו. בתקופת שלטונו האיום המרכזי הגיע מהערבים, שהטילו מצור על קונסטנטינופול בין 674 ל-678. במקביל הותקפה סלוניקי על ידי הסלאבים.

בקרב ימי ליד סילאיום השתמשו הביזנטים באש היוונית, נשק דליק ימי חדש, והיא עזרה לדחוק את הצי הערבי. הערבים פרשו מהמצור והובסו אחר כך גם על היבשה באנטוליה.

בשנת 680 כינס קונסטנטינוס את ועידת קונסטנטינופול השלישית כדי לאשר מחדש את דוקטרינת ועידת כלקדון (451). הדיון סיים את המחלוקת על המונותליטיזם (רעיון דתי שטען שיש לישו רצון אחד). רוב המונותליטיסטים אז חיו תחת שלטון הח'ליפות, ולכן המחלוקת הוצבה גם בהקשר פוליטי.

בשנת 681 הוכררה האימפריה הבולגרית החדשה בבלקן, אחרי תבוסה שנתרחשה ב-680. קונסטנטינוס מנע מאחיו לתפוס את הכס, וכך הבטיח את ירושת בנו יוסטיניאנוס השני בעת מותו מדיזנטריה.

קונסטנטינוס הרביעי (649, 685) היה קיסר של האימפריה הביזנטית.


ב-654 הפך לקיסר יחד עם אביו. ב-668 הוא נשאר הקיסר היחיד אחרי מותו של אביו.

הערבים שלחו צי והטילו מצור על קונסטנטינופול בין 674 ל-678. הביזנטים השתמשו באש יוונית, חומר דליק שנשרף גם על המים. בסוף הערבים נסוגו והובסו גם על היבשה.

הוא כינס ועידה דתית ב-680 כדי ליישב חילוקי דעות על טבעו של ישו. ב-681 הוא הכיר במדינה הבולגרית החדשה בבלקן.

קונסטנטינוס מנע מאחיו לקחת את הכתר. אחרי מותו ממחלה הכתר עבר לבנו יוסטיניאנוס השני.