קונסטרוקטיביזם חברתי

קונסטרוקטיביזם חברתי הוא גישה בפילוסופיה ובמדעי החברה. הגישה טוענת שהידע האנושי לא רק מגלה את המציאות, אלא גם בונה אותה.

הנושא המרכזי הוא עד כמה תאוריות מדעיות מושפעות מהרקע החברתי והפוליטי. קונסטרוקטיביסטים חברתיים מפקפקים בקיומה של מציאות אובייקטיבית נפרדת מהחברה. מזהים ארבע טענות עיקריות, בסדר של קיצוניות: שהמדע הוא מפעל חברתי; שהמדענים בוחרים נושאים לפי אינטרסים חברתיים; שעובדות מדעיות תלויות בפרשנות ובמשא ומתן בין מדענים; ושאידאולוגיות ותרבויות מעצבות תאוריות מדעיות.

קונסטרוקטיביסטים טוענים שמדענים בונים תגליות חברתית ולא רק מגלים עובדות קיימות. הם מסבירים למה תגליות מסוימות זכו להכרה ולמה אחרות נדחו. במקום לומר שתגלית מוכיחה את עצמה כי היא אמיתית, הגישה בוחנת את הקריטריונים שקיבלה הקהילה המדעית בזמן ובמקום מסוימים.

וולגר ולאטור תיארו את פרשת גילוי ה-TRH (הורמון שחרור תירוטרופין). החוקרים טענו שפיתחו כמות זעירה של החומר ובדקו אותה בניסויים. לפי התיאור שלהם, לא היה מבחן עצמאי להשוות אליו את החומר. לכן ההכרזה "זהו TRH" ו"זו בדיקה תקינה" היו תלויות זו בזו, ותהליך ההכרעה הושפע גם משיקולים תאורטיים וחברתיים. בעיית ה"רגרסיית הנסיין" היא המעגליות שבקביעת קריטריונים זיהוי לפני שיש דגימה עצמאית.

קולינס חקר את ניסיונות גילוי גלי כבידה. הפיזיקאי ג'וזף ובר טען שגילה גלים כאלה, אך הקהילה הייתה ספקנית. תוצאות לא חזרו על עצמן, והמוניטין של ובר התערער. קולינס טוען שהכרה בתגלית תלויה בהסכמה חברתית ובאינטרסים של מדענים. תגליות מאוחרות יותר, כמו גילוי גלי הכבידה ב-2016 על ידי LIGO, מחזקות את הטענה שמדובר בתהליך ארוך ורגיש.

פיקרינג עקב אחרי פיזיקאים שפיתחו מודלים לחלקיקים אלמנטריים. הוא גילה שיש "מרחב תמרון" בפרשנות תוצאות הניסויים. מדענים נטו לפרש תוצאות לפי התאוריות שבהן האמינו. המתנגדים אומרים שהעדויות מגבילות את מספר הפרשנויות, ושלעולם יש תפקיד לעולם החיצוני בבחירה.

מחקרים אלה מערערים על מושגים כמו תגלית, ניסוי והחזרה על ניסוי. יש כאן בעיה עקרונית של מעגליות בקביעת קריטריונים. מבחינה מעשית, בעידן המדע הגדול לא תמיד אפשר לחזור על ניסויים בגלל ציוד יקר. לכן החלטות על תקפות תגליות נעשות בפועל בתהליכי משא ומתן חברתיים, שבהם לקבוצות קטנות יש גישה לנתונים.

המדענים נוקטים שיטות להפחית הטיות: ניתוח עיוור של תוצאות (החוקרים לא רואים לזהות המלאה), עבודת קבוצות מקבילות ובדיקות חוזרות. המודעות לשגיאות שיטתיות והטיית הנסיין גדלה. עם זאת, יש היבטים של הביקורת שעדיין לא קיבלו פתרון מלא, כמו חוסר קריטריונים ברורים וריכוזיות בגישה לנתונים.

בקונטקסט של מדע המדינה, קונסטרוקטיביזם חברתי (גישה תאורטית) מוצג על ידי אלכסנדר ונדט. הוא רואה מדינות כשחקנים שמייצרים ומשנים משמעות למדיניות כוח. שינויים בהגדרות חברתיות יכולים להביא לשיתוף פעולה בין מדינות.

קונסטרוקטיביזם חברתי (רעיון) אומר שהידע נבנה על ידי אנשים וחברה. זה לא רק גילוי של משהו שקיים לבד.

הגישה שואלת עד כמה מדע מושפע מהחברה ומהפוליטיקה. יש רעיונות עיקריים: שיוצרי המדע הם חלק מהחברה, שהם בוחרים נושאים לפי אינטרסים, שעובדות מדעיות תלויות בפרשנות, ושאידאולוגיות משפיעות על תאוריות.

קונסטרוקטיביסטים אומרים שמדענים בונים תגליות ביחד. הם בודקים למה תגלית מקבלת הכרה ומתי לא.

וולגר ולאטור כתבו על סיפור ה-TRH. TRH הוא הורמון (חומר בגוף שמשפיע). המדענים אמרו שהם מצאו אותו, אבל לא היתה דוגמה חיצונית להשוואה. לכן היה קשה להוכיח בוודאות את הזיהוי.

קולינס בדק את הניסוי של ג'וזף ובר על גלי הכבידה. ובר אמר שגילה גלים, אבל אחרים חשדו. רק ב-2016 גילו גלי כבידה שוב, בעזרת פרויקט LIGO.

פיקרינג ראה שפיזיקאים מפרשים תוצאות לפי התאוריות שהם אוהבים. זה הראה שיש מקום לפרשנות אישית.

המחקרים מראים שיש בעיות בקביעת מה נחשב לתגלית אמיתית. היום הרבה ניסויים דורשים ציוד יקר, ולכן לא תמיד אפשר לחזור עליהם.

כדי למנוע טעויות, חוקרים עושים ניתוח עיוור של תוצאות. זאת אומרת שלא יודעים מי ניתח את הנתונים. קבוצות שונות גם בודקות את אותן תוצאות.

במדע המדינה יש שימוש ברעיון. ונדט אומר שמדינות בונות משמעות למדיניות שלהן. שינוי בהגדרות חברתיות יכול להביא לשיתוף פעולה.