קוסוב

קוסוב (באוקראינית: Косів, ברוסית: Косов, בפולנית: Kosów) היא עיירה במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבאוקראינה. לפי מפקד אוכלוסין (ספירת תושבים) מ-2001 התגוררו בה 8,301 איש.

קוסוב נזכרת לראשונה במאה ה-16. בתחילת דרכה התפרנסו תושביה מתעשיית המלח, שנבעה ממעייני מלח בסביבתה. באמצע המאה ה-19 חיבור לקו מסילת ברזל חיזק את התעשייה והמסחר במקום. לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772 עברה קוסוב לשלטון בית הבסבורג, כחלק מגליציה. שגשוג העיירה הופסק במגפת הכולרה ב-1868, שאכלה כמחצית מהאוכלוסייה. אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה הקהילה בשטחי פולין, ולאחר הסכמי ריבנטרופ, מולוטוב סופחה לאוקראינה הסובייטית.

יהודים מתועדים בקוסוב מראשית המאה ה-17. במאה ה-18 העיירה הפכה למרכז חסידות; הבעל שם טוב התגורר בה תקופות. ב-1772 קבע בה את משכנו רבי מנחם מנדל מקוסוב, שהקים את שושלת חסידות קוסוב. הוא גם סבו של רבי מנחם מנדל הגר, מקים חסידות ויז'ניץ. השושלת הזאת שרדה עד השואה. בין שתי המלחמות חיו בקוסוב כ-2,400 יהודים, שהם חלק ניכר מהתושבים, והתקיימה פעילות ציונית משמעותית. הפעילות הציבורית נאסרה לאחר כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.

בתחילת יולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכנסו כוחות הונגרים לעיירה והטילו מיונים וגזירות על היהודים, כגון דרישת כופר וענידת סרט זרוע. בעקבות הלחימה הגיעו לעיירה פליטים יהודים מאזור הכפרים הסמוכים. בספטמבר 1941 הרוסים החליפו אותם הגרמנים, ושלטונות הכיבוש החלו במעשי רצח והחרמות. באמצע אוקטובר 1941 נערכה אקציה המונית שבה נרצחו יותר מ-2,000 יהודים בבורות ירי, ובית הכנסת הגדול נשרף.
בהמשך הובאו יהודים נוספים מהסביבה, והיודנרט המקומי ניסה לעזור. באפריל 1942 שולחו כ-700 יהודים ללא כרטיסי עבודה למחנה בלז'ץ. ב-1 במאי 1942 הוקם בגטו סגור בקוסוב; בגטו בוצעו מעת לעת מעשי רצח והעברות למחנות. ב-8 בספטמבר 1942 בוצעה סלקציה: כ-600 שולחו לבלז'ץ, כ-150 נרצחו במקום, וקבוצה של גברים נשלחה למחנה ינובסקה, שבו נספו כולם. ב-28 בספטמבר נערכה אקציה נוספת; חלק נרצחו ואחרים נשלחו לקולומיאה, שם נספו. ב-1 בנובמבר 1942 חוסל הגטו סופית: כ-50 נרצחו במקום וכ-200 נשלחו לקולומיאה. לאחר מכן ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים מסתתרים, והעיירה הוכרזה כ"נקייה מיהודים"; רכוש היהודים נתפס בידי תושבים מקומיים. בין הנספים הייתה המשוררת שולמיה קרייזל. בארכיוני יד ושם יש רשימות שמיות של יהודי קוסוב לפני 1941. תושבת העיירה אולנה הריהורישין זכתה בתואר חסיד אומות העולם על פעולותיה בתקופה זו.

קוסוב (קוסיב) היא עיירה באוקראינה, במחוז איוואנו-פרנקיבסק. במפקד תושבים מ-2001 גרו שם 8,301 אנשים.

קוסוב נזכרת לראשונה במאה ה-16. האנשים עבדו בעיקר במלח. המים והמעיינות נתנו מלח טבעי. בסוף המאה ה-19 הגיעה רכבת והעיירה גדלה. ב-1772 קוסוב נכנסה לשלטון הבסבורג, וב-1868 פגעה מגפה קשה בשם כולרה, שהרבה אנשים מתו. אחרי מלחמת העולם הראשונה קוסוב הייתה בחלק מפולין, ואז עברה לשלטון הסובייטי.

יהודים חיו בקוסוב מאז המאה ה-17. המקום היה מרכז חסידות. חסידות זה קבוצה דתית יהודית עם מנהיגים רוחניים. הבעל שם טוב חי שם לזמן מה. ב-1772 הגיע רבי מנחם מנדל מקוסוב והקים שם את חסידות קוסוב. השושלת המשיכה עד לזמן המלחמה. בין שתי המלחמות חיו בעיירה כ-2,400 יהודים.

במלחמת העולם השנייה, ב-1941, נכנסו לעיירה תחילה כוחות הונגרים ואחר כך גרמנים. הם גזלו ופגעו ביהודים. הקימו גטו, אזור סגור שבו כלאו יהודים. באקציות רבות נרצחו וגורשו יהודים. חלק נשלחו למחנות כמו בלז'ץ, ושם לא חזרו. בסוף 1942 הגטו פורק ורוב היהודים נרצחו או גורשו. לאחר המלחמה העיירה הוכרזה ללא יהודים. אישה מקומית בשם אולנה הריהורישין עזרה לצלוח חלק מהאנשים, וזכתה להוקרה על זה.