תאוריית "קופסה שחורה" היא רעיון בפילוסופיה ובפסיכולוגיה על תהליכים חבויים שמתרחשים בתודעה או במערכות פנימיות אחרות.
יש כמה גרסאות של הרעיון, שמיושמות בתחומים שונים. בעקרון של קופסה שחורה מנסים להבין מערכת רק על פי הקלט והפלט שלה. הקלט הוא מה שנכנס למערכת, והפלט הוא מה שיוצא ממנה.
בתאוריה של התודעה זה אומר שאפשר להגיע להבנה מסוימת אם מגדירים היטב את הקלט והפלט של החושים, בלי לדעת בדיוק מה קורה בפנים. גישה כזו מלווה בספקנות לגבי תיאור המבנה והמנגנונים הפנימיים.
דוגמה מפסיכולוגיה היא הביהייביוריזם. ביהייביוריזם טוענים שיש להסביר התנהגות בעיקר דרך השפעות הסביבה, כמו ברירה טבעית וניסיון חיים. התניה אופרנטית (לימוד דרך תוצאות) היא אחד המושגים המרכזיים בזה. בסקינר נכתב שהמה שקורה בתוך ה'קופסה' הוא תחום המחקר של מדעים אחרים, כמו פיזיולוגיה ונוירולוגיה.
במדעי החברה המונח משמש גם באופן מופשט. ברונו לאטור אמר כי כאשר טכנולוגיה או מדע מצליחים, הם הופכים ל'סתומים': הנטייה היא להתמקד בקלט ובפלט ולא במורכבות הפנימית. כך, לפי לאטור, ההצלחה מביאה לעמימות לגבי מה שקורה מאחורי הקלעים.
תאוריית "קופסה שחורה" מדברת על מה שקורה מאחורי הקלעים במוח ובמערכות אחרות. תודעה פירושה מה שקורה בתוך המחשבות והרגשות.
הרעיון הוא ללמוד על מערכת לפי מה שנכנס אליה ומה שיוצא ממנה. קלט זה מה שנכנס, פלט זה מה שיוצא.
בפסיכולוגיה יש גישה שאומרת: כדי להבין התנהגות צריך להסתכל בעיקר על מה שקורה מבחוץ. זוהי הביהייביוריזם. הם מדברים על למידה מהתוצאות של המעשים.
חוקר בשם ברונו לאטור אמר שכש טכנולוגיות או רעיונות עובדים היטב, אנשים לא שואלים יותר איך הם פועלים. הם רואים רק את הקלט ואת הפלט, והדברים הפנימיים נשארים מוסתרים.
תגובות גולשים