קורט גרשטיין (1905, 1945) היה קצין במכון ההיגיינה של הוואפן-אס.אס. (הוואפן-אס.אס היא זרוע צבאית של ארגון האס.אס) ונודע בניסיונותיו לדווח על ההשמדה ההמונית של יהודים. בשנת 1945 כתב דין וחשבון נרחב, המכונה "דו"ח גרשטיין", שנחשב לאחת העדויות המוקדמות על השואה.
נולד במינסטר במשפחה יוקרתית. אביו היה נשיא בית משפט והיה חינוך פרוסי קשוח. כנער הצטרף לתנועת נוער פרוטסטנטית ולעבודות חינוך. למד הנדסת מכרות וקיבל תואר במהנדס ב-1931, ובהמשך שימש כמומחה מכרות מדיני.
ב־1 במאי 1933 הצטרף למפלגה הנאצית יחד עם משפחתו, כדי לשפר את סיכוייו המקצועיים. למרות זאת הוא התעמת עם מדיניות השליטה של המדינה בכנסייה והצטרף ל-Bekennende Kirche (הכנסייה המודיעה, תנועת התנגדות בתוך הכנסייה הפרוטסטנטית). פעילותו למען ה-Bekennende Kirche, וההתנגדות להצטרפות כפויה לתנועת הנוער הנאצית, הובילו למעצרו בידי הגסטאפו (המשטרה החשאית) ב־1936; פרט לכך הוא פוטר מעבודתו הממשלתית.
דצמבר 1936 החל ללמוד רפואה בטיבינגן ונישא ב־1937. לאחר שלא מצא עבודה, התנדב במרץ 1941 ליחידות האס.אס. הוא ציין כי רצה לקבל גישה לפעולות הסודיות של האס.אס, בין השאר עקב הידיעות על Grafeneck ו-Hadamar, אתרי "T4" (תוכנית המתת חסד, שם הומתו אנשים עם לקויות). בשל הכשרתו הרפואית הוצב במכון ההיגיינה של האס.אס בברלין. שם תכנן וייצר עמדות חיטוי ניידות וקבועות. בינואר 1942 מונה לראש מחלקת הציוד הרפואי.
במסגרת תפקידו היה גם מעורב באספקת חומרים כגון ציקלון B. ציקלון B הוא חומר הדברה חזק ששימש למחיקה של אנשים במחנות ההשמדה. לפי תיעודו, באוגוסט 1942 שלחוהו לשפר את שיטות ההשמדה במחנות בלזץ וטרבלינקה. הוא היה עד להמתות באמצעות פליטת מנועי דיזל ובאמצעות ציקלון B.
מזעזועו מהאירועים דיווח גרשטיין במשלוח מילים ליורן פון אוטר, דיפלומט שוודי, בבוקר 20 באוגוסט 1942 וביקש להעביר את המידע החוצה. וון אוטר ניסה לדווח לממשלת שוודיה, אך ההודעה לא הועברה הלאה. גרשטיין ניסה גם לפנות לנציג הוותיקן וליועץ המשפטי של בישוף ברלין, ד"ר וינטר, כדי למסור את הידיעות.
באמצעות חברו רמן אובינק חלפו דיווחיו בעל פה לגורמי התנגדות הולנדיים כבר בפברואר 1943. עותק מודפס שלהם נמצא בארכיון הממשלה ההולנדית הגולה בלונדון; בו הוזכר מספר של 6.5 מיליון חללים, כולל כ־4 מיליון יהודים.
לאחר כניעת הוורמאכט מסר עצמו לגרוש החיילים הצרפתיים ליד טיבינגן. הוא כתב את דו"ח גרשטיין במטרה למסור עדות על מה שקרה במחנות. על אף זאת הוא נכלא והוגדר כחשוד כנאצי. ב־25 ביולי 1945 תלה עצמו בתאו; נסיבות מותו לא הובנו במלואן.
לאחר המלחמה פסק בית-משפט לדה-נאציפיקציה ב־1950 כי גרשטיין היה נאצי. אשתו ערערה וב־1965 ראש ממשלת באדן-וירטמברג נטה לקראת טיהור שמו, אחרי חשיפת מסמכים נוספים.
דו"ח גרשטיין שימש ראיה במשפטי נירנברג. במשפטי פרנקפורט ב־1949 קיבלו חלק מעדויותיו של חבריו על ניסיונותיו לאסוף מידע ולחבל בפעולות ההשמדה, אך השפעתו נחשבת מוגבלת.
סיפורו עורר עניין תרבותי ומחקרי. רולף הוכהוט כתב את המחזה "ממלא המקום" ב־1963, ועליו התבסס הסרט "Amen." בבימוי קוסטה גברס (2002). יצאו מספר ביוגרפיות ותערוכות על חייו, ובכל תקופה נדונה דמותו בשאלה אם היה מתנגד אמיתי בתוך המערכת או שדרש צמצום מעשיו מאוחר מדי. העובדה שעבד במכון ההיגיינה עד סוף המלחמה ושכתב את עדותו רק לאחריה מקשה על הערכת מניעיו.
קורט גרשטיין (1905, 1945) היה קצין באס.אס. אס.אס. זה היה ארגון חיילים נאצי. גרשטיין ניסה לספר על הרג המוני של יהודים בזמן השואה. ב־1945 כתב דו"ח חשוב על כך.
נולד במינסטר במשפחה שופטת. למד מהנדס מכרות. ב־1933 הצטרף למפלגה הנאצית כדי למצוא עבודה טובה. אבל הוא גם התנגד לכך שהשלטון ישתלט על הכנסייה. הוא הצטרף ל-Bekennende Kirche (כנסייה שהתנגדו לשלטון).
ב־1936 עצרה אותו הגסטאפו. הגסטאפו היא המשטרה החשאית של הנאצים. הוא פוטר ועבר ללמוד רפואה. ב־1941 התנדב ליחידות האס.אס. בגלל הידע הרפואי הועבר למכון ההיגיינה בברלין. שם בנו מכונות לחיטוי ולפעמים גם התקינו מערכות שהשתמשו בחומרים מסוכנים.
ציקלון B הוא חומר הדברה חזק. הוא שימש במחנות גם כדי להרוג אנשים. בקיץ 1942 שלחו את גרשטיין למחנות בלזץ וטרבלינקה. שם הוא ראה שמכניסים גזים ואנשים מתו. הוא זעזע ודיווח על כך לדיפלומט שוודי בשם יורן פון אוטר ב־20 באוגוסט 1942.
ניסיונותיו להזהיר את הוותיקן ואת אנשי כנסייה אחרים לא הביאו לשינוי מהותי. חלק מדיווחיו הגיעו להתנגדות בהולנד ב־1943. אחרי המלחמה כתב את דו"ח גרשטיין כדי לתאר מה שראה. הוא נלכד ומתה בתאו ב־25 ביולי 1945; הדרך שבה מת הוא לא ברורה לגמרי.
דו"ח גרשטיין שימש כראיה במשפטים אחרי המלחמה. אנשים שונים חושבים עליו אחרת. יש שאומרים שהוא ניסה לעזור מהפנים. אחרים אומרים שהוא לא עצר מספיק מהר. סיפורו הפך למחזה, לספרים ולסרט בשם "Amen." ב־2002. היו גם תערוכות על חייו.
תגובות גולשים