קורפורטיזם

קורפורטיזם, או השיטה הקורפורטיבית, היא שיטת ממשל כלכלית-פוליטית שבה מרכזיים קורפורציות, איגודים מקצועיים שמייצגים יחד עובדים ומעסיקים. מקור המילה "קורפורציה" בלטינית corpus, שמשמעותה "גוף".

הרעיון צמח בסוף המאה ה-19 והוצע בידי האפיפיור לאו השלושה-עשר ב-1891 כמחזור של גילדות מקצועיות. גילדות אלה היו ארגונים שהגנו על חבריהם ושלטו ביצועי שוק מסוימים.
בניטו מוסוליני שילב את הקורפורטיזם בעקרונות הפשיסטיים שלו. הוא הקים באיטליה 22 קורפורציות וב-1926 הקים משרד לקורפורציות. משרד זה קבע שכר ותנאי עבודה וניסה לווסת את הכלכלה. ברעיון, כל הצדדים בעבודת המגזרים היו מיוצגים בקורפורציות, ובכך נמנעו שביתות וסכסוכי עבודה.
מוסוליני הכריז ב-1929 שהניגוד בין הון לעבודה תם, והציע להעביר סמכויות חקיקה מקונגרס לקורפורציות. בפועל השיטה לא עבדה בשלמותה: המדינה הצליחה לשלוט בעובדים, אך לא בכוחם של המעסיקים. במקום זאת נוצרה ביורוקרטיה קורפורטיבית גדולה, שהמשיכה להתקיים יותר כדי לשמר את עצמה מאשר לפתור בעיות כלכליות.

לשיטה זו יש שימוש מוגבל במדינות אחרות, בין השאר במקסיקו.

נאו-קורפורטיזם הוא הצורה המודרנית של קורפורטיזם. כאן המדינה, איגודי עובדים ואיגודי מעסיקים נפגשים ומקבלים החלטות משותפות. המדינה משחקת תפקיד מרכזי ומקבלת את ההכרעה הסופית.
במקרים מסוימים המדינה גם מפקדת על הסכמות עם אנשי דת, שנותנים תמיכה פוליטית בתמורה למעורבות בחינוך ובמשפט. היתרונות המוצהרים כוללים כלכלה יציבה, שקט תעשייתי למעסיקים וחלק מהדרישות לעובדים.

קורפורטיזם הוא כאשר המדינה עובדת עם ארגונים של עובדים ומעסיקים. קורפורציה היא ארגון שמייצג יחד עובדים ומעסיקים.

הרעיון התחיל בסוף המאה ה-19. האפיפיור לאו השלושה-עשר הציע לחדש ארגונים כאלה ב-1891. מוסוליני השתמש ברעיון הזה והקים קורפורציות באיטליה. הן קבעו שכר וכללים וניסו למנוע שביתות. השיטה הבטיחה סדר, אבל המדינה לא הצליחה לשלוט בכל המעסיקים. במקום זאת נולדה מערכת בירוקרטית, הרבה משרדים וחוקים.

השיטה קיימת במידה מוגבלת במדינות אחרות, כמו מקסיקו.

נאו-קורפורטיזם הוא קורפורטיזם חדש. המדינה נפגשת עם מעסיקים ועובדים ומקבלת החלטות משותפות. לפעמים גם אנשי דת מסכימים לעזור בחינוך ובמשפט. בדרך זו המדינה מנסה להשיג כלכלה שקטה ומסודרת, המעסיקים פחות מתעוררים לעימותים, והעובדים מקבלים חלק מבקשותיהם.