קטיים

קטיים (שם מדעי: Pteroclididae, השם המדעי של הקבוצה) היא משפחת עופות בסדרת הקטאים (Pterocliformes). במשפחה שני סוגים עיקריים.

קטיים הן עופות מדבריים שמחפשים מקווי מים לעיתים רחוקות. הן נוהגות לשתות כמות רבה של נוזלים בבוקר או בערב. הלהקות מתאספות ליד מים; בתוכן יש צופים שמתריעים מפני טורפים, בעוד השאר שותים ומרווים.

הן גם טובלות את הבטן והחזה במים. נוצות אלה מסוגלות לקלוט כ־20 מ"ל נוזלים, כמות שנשמרת וניתנת לגוזלים (גוזלים = צאצאי הציפורים). זו אסטרטגיית גידול שעוזרת להן לשרוד במדבר. קטיים נפוצות רק ב"העולם הישן": אפריקה ואירואסיה. רוב המזון שלהן נמצא על הקרקע.

המין הגדול ביותר הוא הקטה הגדולה (Pterocles orientalis). משקלה יכול להגיע עד כ‑615 גרם, והיא חיה בסביבות מדבריות וחמות.

עד סוף המאה ה‑19 דמו המראה וההתנהגות של הקטיים למיני Tetrao (שנקשרו לתרנגולאים). בשנת 1867 חקר תומאס הנרי האקסלי שלדי עופות והציע סדרה נפרדת בשם Pteroclomorphae, קרובה לתרנגולאים (סדרת תרנגולאים = קבוצת עופות גדולה).

מאפיינים מורפולוגיים והתנהגותיים החזירו את הקטיים לקשר עם היוניים (יונאים = משפחת היונים והיונים). כנפיהן ארוכות ומחודדות, והן עפות מהר למרחקים בין מקומות קינון להאכלה. עם השנים הושארו בעיקר כמשפחה בסדרת היונאים.

מחקר התנהגות משנת 1967 מצא קשר אל החופמאים (חופמאים = עופות ים ומחוף). המחקר ציין הבדלים בולטים מהיוניים: דרך השתיה שונה, קולות אחרים, צורת קינון שונה, ביצים מנוקדות ולא לבנות, והגוזלים מסוגלים לזוז זמן קצר אחרי הבקיעה. דה דה ג'ואנה (חוקר צרפתי‑ספרדי) הציע שוב לסווגם בסדרה נפרדת בשם Pterocliformes, שנמצאת בין החופמאים ליונאים, בקבוצה שדומה ליונאים ובה מצויות היונים.

קטיים (שם מדעי Pteroclididae) הם עופות של מדבר.

הן עפות בלהקות ומחפשות מים. הן שותות בבוקר או בערב. בדרך כלל יש צופה בלהקה שמזהיר מפני סכנה.

קטיים טובלות את הבטן והחזה במים. הנוצות שומרות כ‑20 מ"ל (מיליליטר = יחידת נוזלים) והן נותנות את המים האלה לגוזלים. גוזלים הם התינוקות של הציפורים.

הקטיים חיות רק בעולמנו הישן, אפריקה ואירואסיה. הן אוספות רוב האוכל מהקרקע.

המין הכי גדול נקרא קטה גדולה (Pterocles orientalis). הוא יכול לשקול עד 615 גרם.

בזמן מסוים חשבו שהקטיים קרובות לתרנגולאים. בשנת 1867 חקרו שלדים והציעו סיווג נפרד. מאוחר יותר אמרו שיש להן קשר ליונים בגלל צורת־העוף והעוף המרחקים שלהן.

מחקר ב‑1967 מצא שההתנהגות שלהן דומה גם לחופמאים. נראו הבדלים מהיוניים: דרך השתייה שונה, הקולות שונים, הקינים שונים, הביצים מנוקדות, והגוזלים זזים מהר אחרי הבקיעה.