קידה שעירה (שם מדעי: Calicotome villosa) היא שיח קוצני ממשפחת הפרפרניים. היא נפוצה בצמחייה הים‑תיכונית ונוטה להתפשט באתרים שניזוקו, במיוחד אחרי שריפות. הזרעים שלה נובטים בקלות יותר אחרי שרפה, בעוד שזרעים של צמחים אחרים נפגעים לעתים קרובות.
השיח מגיע לגובה של 100, 180 ס"מ, וענפיו מסתיימים בחודים דוקרניים שמגנים עליו מטורפים. לגבעולים הצעירים יש יכולת הטמעה, הם מבצעים פוטוסינתזה (ייצור מזון מאור השמש) ולכן נותנים לצמח גוון ירוק. העלים תלתניים, עם שלושה עלעלים מנקודה אחת; הם נובטים באביב ונושרים בתחילת הקיץ. בקיץ תפקיד ההטמעה עובר לענפים הירוקים הצעירים, שנקראים "ענפים רותמיים" והם אופייניים לאקלים הים‑תיכוני.
הקידה פורחת באביב בפרחים צהובים פרפרניים, ריחניים ומואבקים בעיקר על ידי דבורים. הפרי הוא תרמיל (פרי בצורת שק) והפצת הזרעים מתבצעת בעצמה. הצוף המתוק שבפרחים משמש להכנת ריבות.
יש שמזהים את המילה המקראית "אזרח" עם הקידה השעירה. גם היישוב קידה בבנימין נקרא על שמה.
קידה שעירה היא שיח קוצני בשם מדעי Calicotome villosa. היא גדלה הרבה באיזור הים‑תיכוני. אחרי שריפות היא מתחדשת בקלות, כי הזרעים שלה נובטים אחרי האש.
השיח גבוה עד כ־1, 1.8 מטר. הענפים מסתיימים בקוצים. יש לו עלים עם שלושה עלעלים. העלים גדלים באביב ונושרים בתחילת הקיץ. הענפים הצעירים ירוקים ועושים במקום העלים פוטוסינתזה (הם יוצרים מזון מאור השמש).
הוא פורח באביב בפרחים צהובים ונעימים בריח. הדבורים מגיעות לפרחים ומאביקות אותם. הפרי הוא תרמיל (פרי בצורת שק) והזרעים יוצאים ממנו בכוחות עצמם. הצוף המתוק שבפרחים אפשר להשתמש בו להכנת ריבות.
תגובות גולשים