קילומבו (בפורטוגזית: quilombo; מקור במילה האפריקאית Kimbundu: kilombo) היה יישוב בברזיל הקולוניאלית שנוסד בעיקר על ידי עבדים נמלטים. "עבדים נמלטים" פירושו אנשים שברחו מעבדות. לפעמים הצטרפו אליהם פורטוגלים שוליים, אמרינדיאנים ברזילאים ואחרים שנדחקו החוצה מהחברה.
קילומבוס הוקמו קרוב ללפעמים לנקודות יישוב פורטוגליות. הם שימשו להגנה מפני משלחות לתפיסת נמלטים ולעזרת בריחת עבדים נוספים. לכן הם היו בקונפליקט קבוע עם הרשויות הקולוניאליות, תחילה ההולנדים, אחר כך הפורטוגלים, ולבסוף האימפריה הברזילאית ובעלי העבדים.
הקילומבוס היו צורת התנגדות חשובה לעבדות. בחלקם ניסו השוהים לשחזר אורח חיים וחברה על פי דפוסים אפריקאיים מסורתיים.
מרבית הקילומבוס התקיימו זמן קצר, בגלל הלחץ המתמיד. עם זאת, כאלה שהיו מבודדים מרוחק נשארו ושורדים עד היום כעיירות. בחלק מהמקומות נשארו גם ניבים של שפות אפריקאיות.
באמריקה הספרדית יישובים דומים נקראו "פלנקה" (palenque בספרדית).
הקילומבו המפורסם ביותר היה קילומבו פלמארס, ליד רסיפה, שהוקם סביב 1600. בשיאו כלל מספר יישובים עם מעל 30,000 תושבים. רבים מתושביו היו עריקים, כלומר, עבדים שנמלטו.
שני מנהיגים ידועים של פלמארס הם גנגה זומבה (Ganga Zumba) ואחייניתו זומבי (Zumbi). בברזיל הם נתפסים כסמלים של גאווה שחורה, חירות ודמוקרטיה. הוצאתו להורג של זומבי ב־20 בנובמבר נחגגת מאז 1995 כיום המודעות השחורה הלאומי. תאריך זה מופיע גם בבולי דואר, בשטרות ובמטבעות.
החוקה הברזילאית מ־1988 העניקה לקילומבוס ששרדו זכות בעלות קיבוצית על הקרקע, כלומר בעלות משותפת על האדמה שבה ישבו מאז התקופה הקולוניאלית. בכך הוכר מעמדם המיוחד של תושבי הקילומבו, בדומה לזכויות של האמרינדיאנים הברזילאים.
בספרדית של אזור ריו דה לה פלטה המילה קילומבו התפתחה למשמעות של בית בושת ואז למהומה. בוונצואלה משתמשים בה לעיתים בתיאור מזלזל של אזור כפרי מרוחק.
קילומבו (quilombo) הייתה שכונה או כפר בברזיל. שם זה הגיע ממילה אפריקאית: kilombo.
בכפרים אלה גרו בעיקר עבדים נמלטים. "עבדים נמלטים" זה אנשים שנמלטו מעבודה כפויה. לפעמים גם אמרינדיאנים ופחותים פורטוגלים הצטרפו אליהם.
הם בנו מקום מבוטח כדי להגן על עצמם מפני אנשים שבאו לתפוס אותם. כך הם עמדו נגד השלטונות והבעלים של העבדים.
הקילומבו הכי ידוע נקרא פלמארס. הוא היה ליד העיר רסיפה ונוסד בסביבות שנת 1600. בשיאו חיו בו אלפים, יותר מ־30,000 איש.
מנהיגים חשובים שם היו גנגה זומבה וזומבי. זומבי הוצא להורג, ויום מותו, 20 בנובמבר, הוא היום הלאומי להכרה בשחורים מאז 1995.
בחוקה של ברזיל מ־1988 ניתנה לקילומבו שנותרו זכות לשמור בעלות משותפת על הקרקע שלהם. זה הכיר בזהות הייחודית שלהם, כמו אצל האמרינדיאנים.
במדינות אחרות של אמריקה דומים נקראו "פלנקה" (palenque).
תגובות גולשים