קימברליט הוא סלע געשי (סלע שנוצר ממאגמה, כלומר סלע מותך שהתקרר) עשיר באשלגן ולעיתים מכיל יהלומים. שמו מגיע מעיר קימברלי בדרום אפריקה, שם התגלה בשנת 1871 בתקופת ההרפתקה לחיפוש יהלומים, והכרייה יצרה שם את ה"חור הגדול", מכרה יהלומים פתוח.
קימברליט נוצר במבנים אנכיים שמכונים "צינורות קימברליט". צינורות אלה נובעים ממאגמה שמקורה עמוק במעטפת כדור הארץ, בעומקים של כ-150, 450 קילומטר. המאגמה הזאת עשירה ברכיבים נדיפים כמו פחמן דו-חמצני ומים, וזה גורם להתפרצויות אלימות ולעיתים לשאיבת גושים מהמעמקים לתוך הסלע. בין הגושים האלה יש גם קסנוליתים, גושי סלע מהמעטפת שהוכנסו למאגמה.
קימברליט חשוב למחקר כי הוא נושא למעלה אל פני השטח חלקים מהמעטפת. לכן הוא נותן מידע על הרכב המעטפת והתהליכים שמתבצעים ליד הממשק בין הליתוספרה (שכבת קרום קשה) לאסתנוספירה (השכבה הגמישה שמתחתיה).
במקור צינורות קימברליט נראים כמו גזר, צינור צר ועמוק. הדבר נובע מתגובות מהירות של מאגמה עשירה בגזים ובמים. לפעמים מתרחשים דיאטרמות, תעלות געשיות שפרצו כלפי מעלה ויצרו עמודי סלע אנכיים. בחלק העליון העומק של הצינור מקטין ויוצר מבנים גליליים או לועיות דמויות־הר געש. קוטר הצינור על פני השטח נע בדרך כלל ממאות מטרים ועד קילומטר אחד.
יש דוגמאות גם בצפון אמריקה, למשל דייקים מתקופת היורה בפנסילבניה ובאינדיאנה.
מקור המאגמה הקימברלית שנוי במחלוקת, אך ההסכמה היא שהוא מגיע מעומק רב במעטפת. המאגמה יוצרת סלעים אולטרה-מאפיים (עשירים במינרלים דלים בסיליקה), ולעיתים נוצרה על ידי התכה חלקית או ערבוב של חומרים שונים מהמעטפת.
היסטורית זוהו שתי קבוצות עיקריות של קימברליט. הקבוצה הראשונה (קבוצה א') היא סלעים אשלגניים עשירים במינרלים כמו אוליבין ופירופ כרומי. הקבוצה השנייה, שנקראה פעם קבוצה ב', הוצגה מאוחר יותר כקבוצה נפרדת בשם אורנגיט (או אורנ'גיט), כי יש לה מאפיינים שונים.
קבוצה א' מורכבת מסלעים אולטרה-מאפיים, אשלגניים, עשירים בפחמן דו-חמצני. המינרלים הבולטים כוללים אוליבין ופירופ כרומי. המסת־אם (החומר שמקיף את הגבישים) מכילה גם היא מינרלים דומים.
קבוצה ב' או אורנגיט היא סלע אולטרה-אשלגני, אך שונה בהרכב ובתכולת הנוזלים. בה נפוצים גבישי פלוגופיט (מינרל סוג של מיקה, מיקה הוא מינרל עם שכבות דקות) וגבישי אוליבין. המסת־אם כוללת גם רכיבים נדיפים כמו מים.
לקימברליט יש מינרלים נדירים שמהם ניתן לזהות אותו. בין המינרלים הללו: דיופסיד כרומיאן (סוג פירוקסן), ספינל כרום, אילמניט מגנזי, וגארנטים עשירים בכרום. מינרלים אלה משמשים כאינדיקטורים, כי הם מופיעים בדרך כלל במעטפת העמוקה ולא בסלעים רגילים.
מינרלים אלה נמצאים גם בעפרות סחף. כאשר מוצאים אותם בקרקע סחף, זה מעיד שאזור זה עבר ארוזיה ומשם ייתכן שנבע קימברליט מקור לשכבות הסחף.
הגאוכימיה של הקימברליט מאפיינת אותו ברמות סיליקה נמוכות ובשילוב בלתי רגיל של יסודות. פרטי הגאוכימיה מסבירים את מקור המאגמה ומאפייני המינרלים.
החשיבות הכלכלית הבולטת של קימברליט נובעת מכך שהוא המקור העיקרי ליהלומים. רבים מצינורות הקימברליט הנחקרים מניבים אדמות סחף עשירות ביהלומים. עם זאת, רק אחוז קטן מהצינורות (כמעט 1 מתוך 200) מכיל יהלומים באיכות אבן חן.
הגילוי בקימברלי, דרום אפריקה, היווה את הבסיס לשם הקימברליט. באזור זה המשטח חשף קימברליט שהצטבר ושינה צבעו עקב חמצון, ולכן נקרא "קרקע צהובה". באזורי פירצות עמוקים יותר מצאו סלעים שהכורים קראו להם "קרקע כחולה".
בשנת 2004 גילו חוקרים כי בכרמל יש גופים געשיים שמורכבים מקימברליט עם הרכב דומה לזה שבמערב אפריקה. גילוי זה הוערך על ידי משלחת גאולוגית של חברת חיפוש אחר מינרלים.
קימברליט הוא סלע געשי (סלע שנוצר ממאגמה, סלע מותך) שעשוי להביא יהלומים אל פני השטח.
השם מגיע מעיר קימברלי בדרום אפריקה. שם גילו ב-1871 מכרה גדול של יהלומים.
קימברליט עולה ממעמקי הארץ בצינורות ישרים, כמו גזר גדול. הצנרת הזו נוצרה במעמק של מאות קילומטרים. כשהמאגמה עולה היא מביאה עמה גושים מהעמוק. גושים אלה נקראים קסנוליתים (גושי סלע מהמעטפת).
צינורות הקימברליט נראים כעמודים או תעלות. בחלקם העליון הם יוצרים לוע קטן דמוי-הר געש. קוטרם על פני השטח בדרך כלל כמה מאות מטרים עד קילומטר.
יש שתי קבוצות עיקריות של קימברליט. קבוצה א' עשירה במינרלים כמו אוליבין. קבוצה ב' נקראת אורנגיט. הן שונות בהרכב ובמראה.
יש מינרלים שמראים שקיימת ברזיה של קימברליט במקום. בין המינרלים האלה יש ספינל כרום ופירופ כרומי. כשמוצאים אותם בקרקע יתירה, זה עשוי להצביע על קימברליט מקור ליהלומים.
קימברליט חשוב כי הוא מקור עיקרי ליהלומים. רק מעט צינורות מניבים יהלומים יפים ואיכותיים.
ב-2004 נמצאו בגבעות הכרמל גופים שמורכבים מקימברליט. ממצאים אלה נבדקו על ידי צוותים גאולוגיים.
תגובות גולשים