״קינדר-טרנספורט״ (מגרמנית: Kindertransport, "משלוח ילדים") היו משלוחי הצלה של כ־12,000 ילדים, מתוכם כ־10,000 ילדים יהודים, משטחי גרמניה הנאצית והשטחים שנכבשו על ידה לבריטניה. המשלוחים התקיימו בין דצמבר 1938 לבין פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939. החלטת ממשלת בריטניה התקבלה תחת לחץ הציבורי אחרי ליל הבדולח, אירוע אלים נגד יהודים בגרמניה.
בריטניה שלטה אז ביכולת ההגירה לארץ ישראל (מנדט בריטי). הצעה של הסוכנות היהודית לקלוט 10,000 ילדים בארץ ישראל נדחתה על ידי השלטונות. במקום זאת הוסכמו צעדים לקלוט אלפי ילדים בשטחי בריטניה עצמה. הקהילה היהודית בבריטניה ערבבה ערבויות כלכליות, והממשלה הקלה את תנאי ההגירה עבור ילדים עד גיל 17 בתנאי שיהיה מי שייקח עליהם חסות.
ארגונים ופעילים פרטיים סייעו בארגון המשלוחים. וילפריד ישראל, סוחר ופעיל ציוני מברלין, וכן פעילים של הקרן הבריטית המרכזית לסעד יהודי עולמי וקווייקרים כמו ברטה ברייסי, עמדו במרכז המאמצים. ניקולס וינטון הבריטי ארגן בשנות 1939 משלוחים של 669 ילדים מצ'כוסלובקיה.
היה תיאום עם הרשויות הנאציות, שהסכימו בתנאים קשים. הילדים הורשו לקחת מזוודה אחת, מעט כסף ותמונה אחת בלבד. הוטלו מגבלות על חפצים והיטים פורמליים, ולעתים הורחקו ההורים מרציפי הרכבת כדי למנוע פרידות דרמטיות.
בדרך כלל נשלחו הילדים ברכבות דרך הולנד לנמלים, ומשם הפליגו אניות לבריטניה. המשלוח הראשון הגיע להרוויץ' ב-2 בדצמבר 1938 עם 196 ילדים. תחילה היו משפחות בריטיות רבות שהסכימו לארח את הילדים, אך הביקוש עלה על ההיצע. אלה שלא נמצאו להם משפחות הוכנסו למוסדות ולעיתים הועסקו בעבודות ללא שכר.
הרבה ילדים סבלו מבידוד ובלבול. רבים הבינו רק לאחר המלחמה שההחלטה לשלוח אותם הצילה את חייהם. עם פרוץ המלחמה הופסקו המשלוחים הרשמיים, אם כי ב-14 במאי 1940 הפליגה אוניית משא הולנדית עם כ־80 ילדים והגיעה לליברפול.
הילדים שחיו בבריטניה חיו שינויים רבים במהלך המלחמה. חלקם הועברו מבתים פרטיים למוסדות; היו שסומנו כחשודים ונשלחו למקומות אחרים. מהמוצלים ניצלו כ־10,000 ילדים יהודים מרדיפות ושמדה אפשרית.
הרבה ניצולים לא ידעו את גורל משפחותיהם עד אחרי המלחמה. חלק מהניצולים הגיעו לישראל וביניהם ממייסדי קיבוץ לביא. שניים מהם זכו בעתיד בפרס נובל: וולטר קוהן (כימיה) וארנו פנזיאס (פיזיקה).
האמן פרנק מייסלר, שניצל בקינדר-טרנספורט, עיצב ארבע אנדרטאות ברונזה המוצבות בתחנות רכבת מרכזיות. בכל אנדרטה חבורה של חמישה ילדים בגודל טבעי. האנדרטאות זוכרות גם את העוסקים במבצע, מצילי הילדים, משפחות אומנות ותורמים, וגם את הכאב של ילדים שלא התאחדו עם משפחותיהם.
האנדרטה מזכירה שבאותו זמן נרצחו בכפייה כ־1.5 מיליון ילדים, רובם ילדים יהודים, צוענים ונכים.
בשנת 1989 התקיים מפגש גדול של ניצולי הקינדר-טרנספורט בלונדון, בהשתתפות כ־1,200 אנשים. מפגש זה הוביל להקמת ארגון שמטרתו לשמר את הקשר בין ניצולים, להכיר תודה למצילים ולתמוך בעבודות צדקה. ב-2 בדצמבר הוכרז כיום הקינדר-טרנספורט העולמי.
הסרט התיעודי "קינדר-טרנספורט" בבימויו של מרק ג'ונתן הריס זכה בפרס האוסקר בשנת 2001.
קינדר-טרנספורט (משמעות המילה: משלוח ילדים) היו משלוחים להצלת ילדים לפני מלחמת העולם השנייה. בין דצמבר 1938 לספטמבר 1939 ניסו לשלוח לבריטניה כ־12,000 ילדים. כ־10,000 מהם היו יהודים.
אחרי ליל הבדולח, שהיה אירוע אלים נגד יהודים, הביעו אנשים בבריטניה רצון לעזור. הממשלה הבריטית הסכימה לקבל ילדים בתנאי שמישהו בבריטניה יטפל בהם.
אנשים וארגונים בארצות רבות עזרו לארגן את הנסיעות. ניקולס וינטון היה אדם שהציל 669 ילדים מצ'כוסלובקיה וסידר להם נסיעה לבריטניה.
הילדים טסו או נסעו ברכבת דרך הולנד, ואז עלו לאנייה לבריטניה. בכל ילד הורשה רק מזוודה אחת, מעט כסף ותמונה אחת.
הרבה משפחות בריטיות קיבלו ילדים לביתם. אבל לא תמיד היה מקום לכולם. חלק מהילדים נכנסו למוסדות. רבים מהילדים היו עצובים ובודדים, כי נפרדו מהוריהם.
בפרוץ המלחמה הפסיקו את המשלוחים. מאוחר יותר הגיעה אונייה אחת ב-1940 עם כ־80 ילדים.
הרבה ילדים ניצלו בזכות המשלוחים. רבים הבינו רק אחרי המלחמה שאימם ההורים ניסו להציל אותם.
האמן פרנק מייסלר, שהיה ילד ניצול בעצמו, עיצב ארבע אנדרטאות של חמשת ילדים. האנדרטאות עומדות בתחנות רכבת.
האנדרטאות מזכירות את הילדים שהוצאו להצלם ואת אלה שלא שרדו.
בשנת 1989 התקיים מפגש גדול של ניצולים בלונדון. הוקם ארגון שיעזור לניצולים ולמשפחותיהם.
הסרט התיעודי "קינדר-טרנספורט" זכה בפרס האוסקר ב-2001.
תגובות גולשים