קירסירים (בצרפתית: Cuirassier, "לובשי קיראס") היו פרשים כבדים, כלומר פרשים שנועדו לבצע הסתערויות חזקות בשדה הקרב. הקיראס הוא שריון חזה, והשם מציין את לבישתו.
קירסירים שירתו בחילות הפרשים מסוף המאה ה-16 עד סוף המאה ה-19. הם נחשבו לחיילים חזקים וסוסים טובים הוקצו להם. תפקידם המרכזי היה לשבור מערכי חיל רגלים (חיילים שנלחמים ברגל) של האויב באמצעות מטח של נסיעה מול שורות צפופות.
השימוש המתועד הראשון בקירסירים היה באוסטריה אצל מקסימיליאן הראשון, שגייס יחידות ב-1484. הצרפתים אימצו יחידות כאלה ב-1666, ובמאה ה-18 נמשכו הגדלים וההתפשטות, באימפריה האוסטרית הגיעו עשרות גדודים.
הקירסירים הראשונים חימשו עצמם בדומה לאבירים, אך הוסיפו זוג אקדחים ונטשו את הרומח. הם אימצו חרב ישרה וכבדה לקרב פנים אל פנים. בעוד חילות אחרים ויתרו מוקדם יותר על שריון, הקירסירים החזיקו בקיראס וקסדה עד המאה ה-17.
במלחמות הנפוליאוניות שימשו הקירסירים כפרשים כבדים לניפוץ שורות. בקרב ווטרלו קירסירים צרפתים בפיקוד מישל נה ביצעו הסתערות שכשלה, לאחר שהבריטים יצרו ריבועים, סדרת חללים הגנה של חיילי רגלים, וההסתערות נשברה.
עם התפתחות כוח האש במאה ה-19 פחת התפקיד הלחימתי של השריון. בסוף המאה ה-19 הקירסירים התפתחו ליחידות פרשים אחרות, והלבוש שלהם נשמר לעתים לצורכי ייצוג וטקסים.
קירסירים (מילים בצרפתית: Cuirassier) היו פרשים חזקים. קירסיר לובש קיראס. קיראס זה שריון חזה.
הם היו בשימוש במשך מאות שנים, משנים מוקדמות ועד סוף המאה ה-19. תפקידם היה לרוץ על הסוסים אל שורות האויב ולשבור אותן.
הקבוצה הראשונה נרשמה באוסטריה ב-1484. הצרפתים החלו להשתמש בהם ב-1666. בתחילה הם נשאו גם אקדחים וחרבות כבדות.
בסוף התקופה חיילים אחרים כבר לא לבשו שריון כבד. בקרב ווטרלו קירסירים צרפתים היכו בחיילים בריטים. הבריטים התארגנו בתוך ריבועים, זה היה צורת הגנה של חיילים ברגל, וההסתערות נכשלה.
מאוחר יותר, בגלל נשקים מדויקים יותר, כבר לא היה צורך בשריון כבד. שמרו על המראה של הקירסירים לטקסים ולמופעים.
תגובות גולשים