קסנון

קסנון (Xe) הוא יסוד כימי ממשפחת הגזים האצילים, מספרו האטומי 54.

בעבר כינו אותו "גז אינרטי" כלומר שלא מגיב בקלות. היום יודעים שניתן ליצור תרכובות שמכילות קסנון. הוא יכול להתמוסס ולהתאפס בין מולקולות מים.

השימוש העיקרי בקסנון הוא במבזקים למצלמות, במנורות סטרובוסקופיות ובלייזרים. בדרך-כלל קוראים "נורות קסנון" גם לנורות הפריקה (HID) בפנסים של רכבי יוקרה, אף שהן לרוב סוג אחר של נורה.

הקסנון זוהה באנגליה ב-1898 על ידי ויליאם רמזי ומוריס טרברס. שמו הגיע מהמילה היוונית xenos שמשמעה "זר".

הוא מצוי בכמויות זעירות באטמוספירה, בערך שני חלקיקים מתוך 20 מיליון. תעשייתית מפיקים אותו ממיצוי אוויר נוזלי. איזוטופים (גרסאות של אותו יסוד עם מסה שונה) כמו 133Xe ו-135Xe נוצרים בכורים גרעיניים.

לפני 1962 חשבו שגם הגזים האציליים אינם יוצרים תרכובות. מאז התגלו תרכובות של קסנון עם פלואור, חמצן ועוד. ידועות כ-80 תרכובות משולבות של קסנון, פלואור וחמצן.

קסנון עצמו אינו רעיל, אך תרכובותיו הן מחמצנות חזקות ועלולות להיות רעילות. מאחר שהוא כבד מהאוויר, מהירות הקול בו נמוכה יותר, ושאיפה שלו מעכה את הקול. שאיפת קסנון עלולה לגרום למחסור בחמצן ולחנק. לקסנון יש גם תכונה מאלחשת והוא שימש כמרדים כללי. בגלל הסכנות והמחיר הגבוה הפסיקו אוניברסיטאות רבות להשתמש בו להדגמות; משתמשים לעתים בגז גופרית שש-פלואורידית במקום, אף שגם הוא מסוכן.

קסנון הוא יסוד כימי. הסימול שלו הוא Xe.

פעם חשבו שהוא לא מגיב כלל. היום יודעים שהוא כן יכול ליצור חומרים חדשים. הוא יכול גם להיקלע בין מולקולות מים.

משתמשים בו במבזקי מצלמה, במנורות סטרוב ובלייזרים. לפעמים קוראים "נורות קסנון" לנורות של מכוניות. זה שם פשוט, אבל הן לא תמיד מכילות קסנון.

הקסנון התגלה באנגליה ב-1898. שמו מגיע ממילה יוונית שמשמעותה "זר".

כמותו באוויר קטנה מאוד, רק שני חלקיקים מתוך 20 מיליון. מפיקים אותו מהפרדת אוויר נוזלי. יש גם סוגים מיוחדים שלו שנוצרים בכורים גרעיניים.

היום יודעים שהוא יוצר תרכובות עם פלואור וחמצן ועוד. יש בערך 80 תרכובות כאלה.

קסנון עצמו לא רעיל. אך חלק מהתרכובות שלו מסוכנות. שאיפה של קסנון משנה את הקול ועשויה להיות מסוכנת כי יורדת כמות החמצן. בעבר השתמשו בו כמרדים. היום משתמשים בו פחות בגלל הסיכון והעלות.