קפיצה במוט

קפיצה במוט היא ענף באתלטיקה הקלה שבו המתחרה קופץ מעל רף, מוט אופקי שמונח בגובה, בעזרת ריצה לתנופה ומוט ארוך. הקופץ צריך מהירות, זריזות ושליטה בטכניקה. גם בחירת המוט וההתאמה שלו לגובה ולסגנון הקופץ משפיעה על ההישג.

מקורות הקפיצה במוט קשורים לעבר הרחוק; ביוון העתיקה ובקרב עמים כמו הקלטים ואנשי כרתים השתמשו במוטים כדי לחצות תעלות ושוחות, לא כספורט. הקפיצה במוט בתצורה שמזכירה את היום תועדה לראשונה ב-1791 בבית ספר בגרמניה. ב-1826 נערכו בבריטניה תחרויות בהן השתתפו כ-1,300 קופצים, וחלקם הגיעו עד כ-3.3 מטר.
הענף הגיע לארצות הברית בסוף המאה ה-19. שם נתחילו להשתמש במשטחי חול להקל על הנחיתה. בתחילה המוטות היו מחומרים נוקשים כמו במבוק ואלומיניום. באמצע המאה ה-20 הופיעו מוטות גמישים מחומרים מרוכבים (כגון פיברגלאס וסיבי פחמן), והם אפשרו לקופצים להגיע לגבהים גבוהים יותר.

קפיצה במוט היא אחד מארבעת מקצועות הקפיצה באתלטיקה. זהו ענף אולימפי והוא נמצא גם בקרב עשר (המתחרה עושה את הקפיצה כחלק מהקרב העשר). בתחרות כל קופץ בוחר את הגובה ההתחלתי. לכל גובה יש שלושה ניסיונות לעבור אותו. מי שמצליח עובר לגובה הבא.
אם הקופץ מפיל את הרף שלוש פעמים ברציפות, הוא מודח. הקופצים יכולים לדלג על גבהים, אך כשהם דולגים הם מפסידים את אחד או שניים מהניסיונות שנשמרו להם. לדוגמה: פסילה אחת בגובה מאפשרת לדלג ולקבל רק שני ניסיונות בגובה הבא.
המנצח הוא זה שעבר את הגובה הגבוה ביותר. במקרה של שוויון נקבעת המנצחת לפי מספר הפסילות בגובה האחרון שנעבר, ואם עדיין יש שוויון בוחנים את סך הפסילות. אם השוויון ממשיך, מתקיים ניסיון נוסף (jump-off) למי שמתמודד על המקום הראשון. לעתים, כשאין הימור על מדליה, שוויון נשמר.

המתקנים כוללים מזרן לריכוך הנחיתה, רף (המוט האופקי) ועמודים מתכווננים לקביעת הגובה. אם המוט נעדר ברף בזמן שעובר דרך גובהו וגורם לנפילה, זה נחשב לפסילה גם אם הקופץ חצה את הגובה. אם המוט נשבר במהלך הניסיון, הקפיצה אינה נרשמת והקופץ מקבל ניסיון נוסף. לכל קופץ יש זמן מוגבל לבצע את הקפיצה; הזמן תלוי ברמת התחרות ובמספר הקופצים שנותרו.

"מועדון 6 מטר" הוא כינוי לקופצים שעברו גובה של 6 מטרים. הראשון שעבר את הגבול הזה היה סרגיי בובקה מברית המועצות, ב-1985. המועדון מורכב מגברים בלבד.

קפיצה במוט היא ספורט שבו קופצים מעל רף. רף זה הוא מוט אופקי שמונח בגובה. הקופץ רץ, דוחף את עצמו עם מוט ארוך, ונוחת על מזרן, מזרון רך.

לפני הרבה שנים השתמשו במוטים כדי לעבור תעלות. הקפיצה כספורט תועדה לראשונה ב-1791 בגרמניה. ב-1826 נערכו תחרויות בבריטניה. בסוף המאה ה-19 הספורט הגיע לאמריקה, ושם התחילו לשים מזרנים לריפוד הנחיתה.
בתחילה המוטים היו קשים, כמו במבוק. באמצע המאה ה-20 הופיעו מוטים גמישים מפיברגלאס וסיבי פחמן. הם עוזרים לקפוץ גבוה יותר.

בתחרות כל קופץ בוחר מאיזה גובה להתחיל. יש שלושה ניסיונות לעבור כל גובה. אם מפילים את הרף שלוש פעמים רצוף, מפסידים. אפשר לדלג על גבהים, אבל אז יש פחות ניסיונות.
המנצח עבר את הגובה הגבוה ביותר. כשיש שוויון בודקים מי הפסיד פחות ניסיונות. לעתים עושים ניסיון נוסף להכריע את המנצח.

מועדון 6 מטר הוא לקופצים שעברו 6 מטרים. הראשון שעשה זאת היה סרגיי בובקה ב-1985.