קפיצה לרוחק

קפיצה לרוחק, או קפיצה למרחק, היא ענף באתלטיקה קלה שבו המטרה לעבור מרחק אופקי גדול ככל האפשר.

המרחק מושפע מתנע הריצה (הכוח מהמהירות לפני הקפיצה), מעוצמת הניתור (הדחיפה של הרגל בעת ההמראה) ומהסגנון של הקופץ. התחרות מתקיימת על מסלול ריצה שמסתיים בקרש קפיצה, לוח ממנו דוחפים. אחרי הקרש יש ארגז חול שמסומן במטרים, ושם נמדד המרחק.

מקור המקצוע ביוון העתיקה. שם קפצו המתחרים גם כשהם אוחזים במשקולות. יש הסבורים שמשקולות אלה הוסיפו קושי ועניין לתחרות.

בתחרויות האולימפיות הקפיצה לרוחק נכללה כבר באולימפיאדה הראשונה לגברים (1896). נשים התחרו לראשונה באולימפיאדה של אמסטרדם, 1928.






1. ריצה מבוקרת ומהירה לעבר קרש הקפיצה.
2. דחיפה חזקה של הרגל החזקה בעת ההגעה לקרש.
3. המשך הניתור באוויר תוך הרמת הידיים והגוף.
4. שמירה על מרכז הכובד כדי להאט את הנחיתה.
5. נחיתה ארוכה ככל האפשר באירגון הגוף פנימה.


קיימים כיום שלושה סגנונות עיקריים לקפיצה, אך הסגנון הבסיסי הוא כזה: הקרס של רגל הריצה נצמד לבטן ברגע הדחיפה, והרגל החזקה מזנקת. באוויר מצמידים את רגל הזינוק לשנייה ומכדרים את הגוף והגפיים. לפני הנחיתה שולחים את הגפיים קדימה כדי להזיז את מרכז הכובד ולהשיג מרחק גדול יותר.








6.52 מטר, חנה קנייזבה-מיננקו, תל אביב, 17 ביולי 2014.


7.99 מטר, יוחאי הלוי, תל אביב, 15 במאי 2010.

קפיצה לרוחק היא תחרות באתלטיקה. המטרה לקפוץ הכי רחוק.

הקופץ רץ לכיוון קרש קפיצה, לוח קטן שבו דוחפים. אחרי הקרש יש ארגז חול, המקום שבו נוחתים. המרחק נמדד במטרים.

המקור של הקפיצה היה ביוון העתיקה. שם הקופצים לפעמים החזיקו משקולות כאשר קפצו.

במשחקים האולימפיים גברים התחרו מאז 1896. נשים התחרו לראשונה באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928.


1. ריצה לכיוון הקרש.
2. דחיפה חזקה מהרגל לקרש.
3. קפיצה והתרוממות באוויר.
4. שמירה על הגוף כדי לנחות נכון.
5. נחיתה בארגז החול כמה שיותר רחוק.


בסגנון הבסיסי הקופץ מצמיד את רגל הריצה לבטן בזמן הקפיצה. אחרי זה הוא מושך את הרגלות ושולח ידיים קדימה לפני הנחיתה.



השיא: 6.52 מטר, חנה קנייזבה-מיננקו, תל אביב, 17.7.2014.


השיא: 7.99 מטר, יוחאי הלוי, תל אביב, 15.5.2010.