סימפוזיון

סימפוזיון (ביוונית: συμπόσιον, נהגה "סימפּוסיון") הוא במקור משתה יווני שבו שתו אנשים יחדיו. הפועל היווני simpotéin (סימפוטיין) פירושו "לשתות ביחד".

כיום המילה משמשת בעיקר לתיאור כנסים אקדמיים. במקורות עתיקים מופיעה המילה במשמעות המקורית אצל פילוסופים יוונים כמו אפלטון וקסנופון. יש אף כתיבה בשם "איגרת אריסטיאס", שמיוחסת לסמוך לסוף התקופה ההלניסטית, שבה מתוארת שיחה בין מלך לקבוצה של חכמים ועוסקת בהבדלים בין יהדות ליוונות.


הסימפוזיון היה מוסד חברתי חשוב ביוון העתיקה. גברים נפגשו בו לשתות, לשוחח ולחגוג. לעתים זה שימש טקס כניסה לחוגי האצולה ולחגוג ניצחונות בתחרויות.

האירועים נערכו בדרך כלל בבתי פרטיים. המשתתפים שכבו על ספות שנקראו קלינאות, ואכלו ושתו יין שנוהג היה למהול במים. נערים או עבדים הביאו אוכל ויין, ולעתים היו מופעי בידור.

המופעים כללו שירי זימה בשם סקוליה (שירים לזמן השתייה), מוזיקה שניגנו על כלי נשיפה מעץ בשם אאולוס (דומה לאבוב), הצגות ובדרנים. הופיעו גם מופעים על ידי עבדים ושחקנים.

היה מנהל סימפוזיון שאחראי על דילול היין במים. מקרים דתיים כללו גם נשיאת יינות כנסכים לאלים. משחקים פופולריים כללו את הקוטאבוס, שבו הנבדקים ניערו כוסות יין שנזרקו בכיוון מטרה.

בחלק מהסימפוזיונים השתתפו נערים צעירים כבת זוג לאדם בוגר, ולעתים היו קבוצות שניגנו ונקראו "נערות חליל". קבוצה זו כללה נשים שנתנו בידור מוזיקלי ולעתים גם חברה אישית כמקובל אז. לעיתים התקיימו גם תחרויות נאומים, וזה מסביר מדוע היום המילה מציינת כינוסים של דיון ונאומים.

סימפוזיון היה מפגש ביוון העתיקה. השם בא מהמילה היוונית שמשמעה "לשתות ביחד".

היום המילה משמעה גם כנס. בפעם ההיא זה היה מסיבה של גברים לשיחה ולחגיגה.


הסימפוזיונים התקיימו בבתים. אנשים שכבו על ספות. הם אכלו ושתו יין שהוא משקה אז. לעתים היין הומס במים.

נערים או עבדים הביאו אוכל ושות. היו גם מוזיקה ושירים. הנגנים השתמשו בכלי עץ שנקרא אאולוס. אאולוס דומה לאבוב והוא כלי נשיפה.

היו משחקים, למשל קוטאבוס. בקוטאבוס זורקים כוסות לכיוון מטרה.

לפעמים ניגנו נשים שנקראו "נערות חליל". הן שיחקו מוזיקה ולעתים נתנו גם חברה לאורחים. היה גם אדם שאחראי על הכנת היין.

חלק מהמפגשים היו תחרויות של שירה ונאומים. זאת גם הסיבה שמילה זו משתמשת היום לכנסים.