קצ'ואה

קצ'ואה, או רונסימי, היא קבוצת שפות ילידיות שדוברת בעיקר באזור האנדים. היא שימשה בעבר כשפה הרשמית של אימפריית האינקה. כיום מדברים בה כ-8, 12 מיליון אנשים, והיא השפה הילידית המדוברת ביותר באמריקה. יש גם מספר דוברים בישראל, יהודים שעלו מפרו.

מעט ידוע על התקופה שלפני עליית האינקה, אך משערים שקצ'ואה דוברה באזורי פרו ואקוודור כבר אז. בתקופת האימפריה הפכה קצ'ואה לשפה רשמית ונכפתה על העמים השונים, וזה גרם להתרחבותה ולהתפתחות ניבים (גרסאות שונות של אותה שפה).

לאחר הכיבוש הספרדי המשיכה קצ'ואה להיות שפה חשובה. הספרדים למדו אותה כדי לתקשר עם תושבי המקום. הכנסייה הקתולית אימצה אותה למטרות מיסיונריות; מיסיונרים הם נציגי הכנסייה שניסו להפיץ את הנצרות.

המכה החזקה לשפה הגיעה אחרי מרד גדול ב־1780, בהנהגת טופאק אמארו השני. דיכוי המרד הוביל לאיסורים על דיבור בקצ'ואה ולאילוץ המרות לשפה הספרדית. גם שימושים דתיים בקצ'ואה נאסרו, ומעמדה החברתי נפגע. במשך זמן רב נשארה קצ'ואה בעיקר שפה מדוברת, עם מעט יצירות כתובות. אחד הטקסטים המעטים הוא כתב היד הוּאַרוֹצ'ירִי מהמאה ה־16, שמתאר מיתוסים ומסורות דתיות ילידיות.

לאחר עצמאות פרו נרשמה עליה מועטה במספר הדוברים, אך השימוש נשאר בעיקר באזורים כפריים מבודדים. היום קצ'ואה מוכרת כשפה רשמית בפרו, בוליביה ואקוודור.

החומר המקורי כלל טבלאות שבהן נרשמו צלילים ועיצורים ודרכי הכתיבה. ההגייה והכתיבה משתנות בין הניבים השונים של הקצ'ואה.

קצ'ואה, שנקראת גם רונסימי, היא קבוצת שפות בהדוברים בהרי האנדים. כ־8, 12 מיליון אנשים מדברים בה.

לא יודעים הרבה על התקופות הראשונות. בעת האינקה קצ'ואה הייתה השפה הרשמית. האינקה הכריחו עמים לדבר אותה. בעקבות כך נוצרו ניבים (גרסאות שונות של אותה שפה).

במאה ה־16 הגיעו הספרדים. הם למדו קצ'ואה כדי לדבר עם המקומיים. הכנסייה השתמשה בה כדי להעביר מסרים דתיים. בשנת 1780 היה מרד בראשות טופאק אמארו השני. אחרי הדיכוי אסרו לדבר קצ'ואה והרבה אנשים עברו לספרדית. לכן היו פחות דוברים. יש מעט טקסטים כתובים, למשל כתב היד הוּאַרוֹצ'ירִי מהמאה ה־16, שמספר על מיתוסים.

היום קצ'ואה מוכרת כשפה רשמית בפרו, בוליביה ואקוודור.

יש חלק שמדבר על איך מבטאים את הצלילים ואיך כותבים אותם. זה שונה בין הניבים.