קרב מגידו

כיבוש בקעת הירדן

"קרב מגידו" נערך בין 19 ל-25 בספטמבר 1918 במסגרת המערכה על ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב היה בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה העות'מאנית. המפקד הבריטי היה גנרל אדמונד אלנבי. הקרב הסתיים בניצחון בריטי ובכיבוש אזורים מרכזיים בארץ ישראל, כולל עמאן.


בסוף 1917 כבשו הבריטים את ירושלים. בתחילת 1918 התייצבו שני הצדדים בקו הגנה שנקרא "קו שתי העוג'ות" במרכז הארץ. מפעולות בחזית המערבית באירופה נאלצו הבריטים להעביר יחידות מנוסות לאירופה, ואז קיבלו יחידות הודיות והמשיכו לארגן את הכוח עד קיץ 1918. הצבא העות'מאני באזור, בפיקודו של אוטו לימן פון סנדרס, כלל כ-40,000 חיילים ותותחים מועטים ביחס לכוחות הבריטים. העות'מאנים סבלו ממורל ירוד, מחלות וחוסר אספקה. הבריטים שלטו באוויר ולכן יכלו למנוע תצפית עות'מאנית טובה.


אלנבי תכנן לפרוץ את קו שתי העוג'ות ממערב, שם השטח טוב יותר להתקפות פרשים. כדי להסתיר את הכוונה האמיתית הכין תרגיל הטעיה: הפעילו התארגנו ופעילו סימנים שיכלו להטעות את העות'מאנים לחשוב שההתקפה תגיע מהמזרח, לכיוון עמאן.

הבריטים הזיזו בלילה שלוש דיוויזיות (דיוויזיה = יחידת צבא גדולה) מבקעת הירדן אל מישור החוף. הם בנו מאהלים קבועים מראש, הפעילו תנועות פיקטיביות של יחידות הודיות, הציבו דחלילים וסימנו פעילות רבה עם אבק ומבנים מזויפים. עליונותם האווירית מנעה גילוי התמרונים. התקפות הסחה נוספות בוצעו כדי להסיט תשומת לב.


הכוח העות'מאני הוקם מקבוצת ארמיות בפיקודו של פון זאנדרס. הכוחות הבריטיים היו תחת חיל המשלוח המצרי בפיקודו של אלנבי. לצד הבריטים פעלו כוחות ערביים בפיקוד האמיר פייסל.


ב-19 בספטמבר פתחה ארטילריה בריטית והחיילים הבריטים וההודים פרצו קווי הגנה בעמדת ואדי אל-פאליק. שתי דיוויזיות פרשים רכבו צפונה כדי לתפוס את צומת הרכבות של עפולה. התנועה המהירה מנעה תגבורת עות'מאנית.

ב-20 בספטמבר הבריטים כיתרו את הערים עפולה, בית שאן (ביסאן), נצרת וג'נין. מפקד העות'מאמים פון זאנדרס ברח לדמשק לפני כיבוש נצרת. בתוך 36 שעות התקדם חיל הפרשים הבריטי כ-150 קילומטרים ומצא את עצמו אחרי כיתור שתי הארמיות העות'מאניות. זו הייתה מתקפת הפרשים המהירה והגדולה האחרונה בהיסטוריה.

מפקד הארמייה השביעית, מוסטפא כמאל, החל לסגת מזרחה לכיוון הירדן. ב-21 בספטמבר זיהו מטוסי החיל הבריטי שיירה עות'מאנית נעה. המטוסים תקפו והסבו להכרעה; רבים מהחיילים והציוד הושמדו או נפגעו. פון זאנדרס פקד על נסיגת הארמייה הרביעית מעמאן, ומשם הכוחות נסוגו לעבר דרעא ואירביד.

ב-25 בספטמבר נכבשה גם עמאן. ב-23 בספטמבר נכבשה חיפה, וב-25 נכבשו טבריה וסמח'.


ניצחון קרב מגידו הביא לכיבוש חלקה הצפוני של ארץ ישראל ולעבר הירדן. אלנבי הניע את כוחותיו במהירות לעבר דמשק, וחיל הפרשים המשיך לרדוף את הכוחות העות'מאנים צפונה עד חלב. ב-30 באוקטובר הושג הפסקת אש בין האימפריה העות'מאנית לכוחות מדינות ההסכמה. אלנבי קיבל תואר אצולה על ניצחונו: הוויקונט אלנבי ממגידו.

כיבוש בקעת הירדן

"קרב מגידו" נערך ב-19, 25 בספטמבר 1918. זה היה קרב בין הבריטים לעות'מאנים במלחמת העולם הראשונה. המפקד הבריטי היה אדמונד אלנבי.


הבריטים כבר כבשו את ירושלים קודם. ב-1918 שני הצדדים עמדו נגד זה בקו בשם "קו שתי העוג'ות". העות'מאנים היו חלשים במצור ובאספקה. לבריטים היה שליטה באוויר.


אלנבי רצה לתקוף מהמערב. כדי להטעות את העות'מאנים הוא הציג פעילות מזויפת במזרח. הוא הזיז כוחות בלילה, בנה אוהלים מראש והשתמש בדחלילים ובעב אבק כדי להראות שיש שם חיילים.


הבריטים פתחו בהתקפה ב-19 בספטמבר. כוחות רגלים ופרשים פרצו קווים ותפסו נקודות חשובות. בתוך ימים ספורים הם כבשו ערים כמו עפולה, בית שאן, נצרת וג'נין. הפרשים הבריטים נסעו במהירות גדולה וכיתרו את הארמיות העות'מאניות.

ב-21 בספטמבר מטוסים בריטיים תקפו שיירות עות'מאניות שנסוגו. העות'מאנים איבדו הרבה חיילים וכלים.

ב-25 בספטמבר נכבשה עמאן. גם חיפה וטבריה נכבשו בסוף ספטמבר.


הניצחון סיים את השליטה העות'מאנית באזור הצפון. הבריטים המשיכו קדימה לכיוון דמשק. אחרי מספר שבועות הושגה הפסקת אש ב-30 באוקטובר. אלנבי קיבל תואר הוויקונט על הניצחון.