ב-24 ביולי 1920 נערך קרב מייסלון בין כוחות הממלכה הערבית של סוריה לבין הצבא הצרפתי, כ־20 קילומטר ממערב לדמשק. הקרב היה חלק מהניסיון הצרפתי להפיל את ממשלת פייסל ולהשיב שליטה מפורמלית בצפון המזרח התיכון.
לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה נסוגו העות'מאנים, וב-1918 נכנס האמיר ההאשמי פייסל לדמשק בהנהגת "צבא המרד הערבי" (כוחות של חיילים ומתנדבים שתמכו במרד הערבי). ב-מרץ 1920 הכריז הקונגרס הלאומי הסורי על עצמאות ומינה את פייסל כמלך.
באותה תקופה קיבלה צרפת משימת מִנדָט (מנדט, רשות של מדינה לשלוט במקום בשם גוף בינלאומי) על סוריה ולבנון לפי כינוסי המעצמות. פייסל וסביבתו סירבו להכיר במנדט הצרפתי.
המלך פייסל הורה לא להתנגד לכוחות הצרפתיים, אך שר ההגנה הגנרל יוסוף אל-עזמה התעקש להילחם. כוחות סורים היו קטנים והרכבם כלל חיילים חדשים ומתנדבים. בקרב הצרפתים הביסו את הסורים; אל-עזמה נהרג והצרפתים נכנסו לדמשק למחרת.
הגנרל הצרפתי אנרי גורו הגיע ממביירות עם כוחות ולבנונים מרונים שתמכו בו. אישיות מפורסמת של המערכה הייתה מעשהו של גורו על קבר צלאח א-דין, שאמר ואמר: "חזרנו, צלאח א-דין".
לאחר הניצחון גורש המלך פייסל, והאירוע סימן את תחילתו של השלטון הקולוניאליסטי הצרפתי באזור. בעקבות כך פרצו מרידות נוספות בצפון סוריה ובדמשק. בקרב גם השתתפה יחידה של נשים בצבא של פייסל.
לאחר הקרב הכירה המנהיגות הערבית בארץ ישראל בכך שחזון "סוריה הדרומית" האוטונומית בתוך סוריה הגדולה אינו בר־קיימא. מוסא כאזם אל-חוסייני הצהיר: .
בזיכרון הלאומי הסורי הפך קרב מייסלון לסמל של התנגדות קטנה מול כוחות גדולים. האירוע משוחזר כמקרה שבו הובסו ההבטחות של המעצמות והחלה תקופה של מאבק לעצמאות. מאז נקראות בנות רבות בשם "מייסלון".
הקרב התרחש ב-24 ביולי 1920. זה קרה כ-20 קילומטר מערבית לדמשק.
המאבק היה בין הצרפתים לבין כוחות סוריים של מלך פייסל.
בסוף מלחמת העולם הראשונה סיימו העות'מאנים לשלוט באזור.
פייסל נכנס לדמשק והקים ממשלה.
הצרפתים קיבלו מנדט. מנדט זה אומר רשות לשלוט במקום מטעם ארגון בינלאומי.
פייסל וממשלתו לא רצו להכיר במנדט.
שר ההגנה הסורי יוסוף אל-עזמה רצה להילחם נגד הצרפתים.
הסורים היו מעטים וחלקם מתנדבים.
הצרפתים ניצחו באותו קרב.
אל-עזמה נהרג בקרב.
הצרפתים נכנסו לדמשק למחרת.
המלך פייסל הוגלה. העניין סימן תחילת שלטון צרפתי באזור.
בקרב השתתפה גם יחידה של נשים.
בסוריה זוכרים את מייסלון כסיפור אמיץ של מעטים מול רבים.
הרבה משפחות קראו לבנותיהן בשם "מייסלון" מאז.