| צד ראשון=
| מפקדים= ארצ'יבלד מאריי, פיליפ צ'טווד, צ'ארלס דובל
| כוח ראשון= כ-6,000 פרשים (רוכבי סוסים), כ-16,000 רגלים
| צד שני=
| מפקדים= טאלא ביי, פרידריך קרס פון קרסנשטיין
| כוח שני= כ-4,000 סביב עזה, ועוד כ-11,000 כ-25 ק"מ מדרום-מזרח
הקרב התקיים לצד עזה ב-26 במרץ 1917, בחזית הדרומית של מלחמת העולם הראשונה. הצבא הבריטי, חיל המשלוח המצרי בפקודתו של מאריי, תקף את כוחות האימפריה העות'מאנית בפיקוד גרמני. למרות שבחלקים מהקרב הבריטים השיגו הצלחות מקומיות, הקרב הסתיים בניצחון טורקי. ההחלטה לסגת נבעה בעיקר משיבושים בהעברת מידע ומפקודה לנסיגה מהשטח.
לאחר הכישלון הטורקי לתקוף את תעלת סואץ ב-1916, הבריטים חיזקו את הנוכחות בסיני. מאריי הודרך להגן על תעלת סואץ ומצרים, אך גם לנצל הזדמנויות להתקדם מזרחה. בתחילת 1917 התקדם חילו של מאריי עד מבואות עזה, לאחר כיבוש אל-עריש.
כחלק מההיערכות לבריטים נגרעו דיוויזיות רגלים לטובת המערכה באירופה. למאריי נותרו בעיקר יחידות רכובות ויחידות נוספות, ובתחילת 1917 עמדו לרשותו כשלוש דיוויזיות רגלים וחלקים מדיוויזיה רביעית. בריטים תכננו להתקיף לאביב-סתיו 1917, מתוך מטרה להביא מסילת ברזל עד ואדי עזה.
השטח כלל דיונות חוף, רכסי כורכר (סלעי גיר יבשים) ואזורי לס (אדמה דחוסה). תילים עתיקים שימשו נקודות תצפית ושלטון אש. היו גם בתרונות, נחלים חתורים בתוך הקרקע שאפשרו התקדמות מוסתרת אך הקשו על תנועה מהירה.
מקורות מים היו קריטיים. חיילים ורכבי סוסים ובהמות ההספקה נשענו על מעיינות ונחלים מרוחקים. העיר עזה עצמה הייתה מבוצרת, משובצת משוכות צבר (גדרות קוצניות) ומוגנת בעמדות שולטות, מה שהקשה על מתקפה ישירה.
הבריטים קיבצו כ-22,000 איש באזור דיר אל-בלח, כ-15 ק"מ מדרום לעזה. התוכנית כללה הליכה לילית להצבת כוחות סביב העיר, ואז מתקפה בבוקר מכיוונים שונים, בחיפוי תותחים (ארטילריה).
מאריי תכנן ששתי בריגדות רכובות יחסום תגבורת טורקית מבאר שבע. במהלך המסע הלילי הופיע ערפל כבד. הערפל הפר את הגעת החיילים ברגל, אך הסתיר את התנועות של הכוחות הרכובים.
פרסי אנזא"ק (יחידות רוכבות מאוסטרליה וניו זילנד) הפתיעו את הטורקים מצפון-מזרח והשיבו שבויים. לעומת זאת, יחידות הרגלים סבלו מעיכובים והחלו את התקפתן באיחור.
ההתקפה על גבעת עלי מונטר הייתה משימת מפתח. הדיוויזיה ה-53, דיוויזיה (יחידת צבא גדולה), הוטלה לבצע את ההסתערות. מפקד הדיוויזיה, דאלאס, עיכב את הפקודה בשעתיים משיקולים אישיים, ולא נענה לקריאות המפקדה לפתוח באש.
ההסתערות החלה בסופו של דבר מסביב לאמצע היום, בעיכוב של כמה שעות. חיילי הרגלים נתקלו באש ארטילרית ובירי מקלעים וטיפו בקצב איטי. בשעות הערב הצליחו הבריטים לכבוש את ראש הגבעה, אחרי קרב פנים אל פנים. המגן הטורקי נסוג לעבר העיר עזה.
הכוחות הרכובים התקדמו בצפון ובמזרח והקיפו את העיר. עד הערב נראתה עזה כמעט במצור מכל צדדיה. אך אז נתקבלה פקודת נסיגה מהפיקוד הבריטי. הסיבות היו חוסר ודאות לגבי המצב בשטח, דאגה למים לסוסים ודיווח על תגבורת טורקית מתקרבת.
למחרת התברר כי הבריטים אכן החזיקו בעמדות חשובות וכי ההזדמנות נבזבזה. הם ניסו שוב ב-27 במרץ לכבוש את רכס עלי מונטר והצליחו לשחזר שליטה קצרה. אך התקפת נגד טורקית אילצה אותם לסגת דרומה מעבר לנחל הבשור.
הכישלון הבריטי נקשר לטעויות תקשורת ולדיווחים מוטעים מהשטח. דובאל ומאריי דיווחו תחילה על הצלחה מוגזמת. ידוע כיום כי יחידות הרכובים מצאו מקורות מים ולא סבלו מהתייבשות הסוסים כפי שנטען.
הקרב חיזק את המוראל הטורקי ועיכב זמנית את המתקפה הבריטית על ארץ ישראל. הבריטים חזרו לנסות לכבוש את עזה בפעם השנייה ב-19 באפריל.
אבדות: הטורקים: כ-301 הרוגים, 1,085 פצועים ו-1,061 נעדרים, כולל גרמנים ואוסטרים. הבריטים: כ-523 הרוגים, 2,932 פצועים ו-412 נעדרים.
| צד ראשון=
| מפקדים= מאריי, צ'טווד, דובל
| כוחות= פרשים (חיילים על סוסים) ורגלים
| צד שני=
| מפקדים= טאלא ביי, קרס פון קרסנשטיין
הקרב היה ליד עזה ב-26 במרץ 1917. הבריטים תקפו את הטורקים. בריטים רבים התקדמו מצד הים. החיילים רצו לכבוש גבעה חשובה בשם עלי מונטר.
הבריטים רצו להגן על תעלת סואץ. הם בנו מסילת ברזל והמשיכו מזרחה. מאריי חשב שעזה תיפול בקלות.
השטח כלל דיונות חול, רכסים ותילים. היו גם נחלות עם בתרונות, ערוצים בהרים. מים היו חשובים מאוד. הסוסים ובהמות נשאו את הציוד.
הלילה שלפני הקרב הלכו החיילים בשקט לעמדות סביב העיר. ערפל גדול בלבל את התנועות. הפרשים הצליחו להפתיע את הטורקים מצפון ומזרח.
הרגלים התקדמו והוטחו באש תותחים ומקלעים. רק בערב הצליחו חלק מהבריטים להגיע לראש הגבעה ולכבוש אותה. בזמן הזה, הוחלט לסגת. המפקדים חששו מהיעדר מים ומהגעת תגבורת טורקית.
למחרת בריטים ניסו שוב, ושוב כבשו את הרכס. אך התקפת נגד טורקית אילצה אותם להתרחק דרומה. הקרב הזה החזיר ביטחון לטורקים ועיכב את ההתקדמות הבריטית.
אבדות: היו הרוגים ופצועים משני הצדדים.
תגובות גולשים