, 1776 מאת ז'אן אונורה פרגונאר
"קריאה" היא תהליך קוגניטיבי, פעולות חשיבה במוח, שבו מפענחים סמל חזותי כדי להפיק משמעות או ליצור אותה. מיומנות הקריאה מצויה אצל האדם בלבד, והיא לא תמיד קשורה ישירות לכתב שנוצר מתוך דיבור. גם תווים מוזיקליים או ציורים הם סמלים שמקורם בפענוח חזותי.
הקריאה נבנית על בסיס התפתחות השפה המדוברת. העין קולטת טקסט ברשתית, המידע עובר לעיבוד ראשוני במרכז הראייה בקליפת המוח, ואז מתפרש באזורים כמו ורניקה, אזור במוח שעוזר להבין מילים. קוראים משתמשים באסטרטגיות שונות כדי לפענח מילים לא מוכרות: צורנים (איך צלילים של אותיות מתחברים), סמנטיקה (משמעות המילים), תחביר (מבנה המשפט) ורמזי הקשר. קוראים גם טוענים מילים חדשות אל תוך ה'סכמה' שלהם, התוכנית או הידע הקודם שמסייע להבנה.
יכולת הקריאה נחשבת מיומנות למידה בסיסית. היא מאפשרת רכישת ידע, תקשורת והשתלבות בחברה המודרנית. מי שסובל מקשיים בקריאה, בין אם מחוסר הזדמנויות ובין אם מלקות, עלול להתקשות בתחומים מרכזיים בחיים, כמו לימודים או פרנסה.
ברוב התקופות הקדומות רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולכתוב. הכתיבה הופיעה בעיקר אחרי המהפכה החקלאית, כשהצורך בשמירת רשומות גדל. במשך זמן רב הכתיבה הייתה נחלת מעטים: שליטים, כמרים וסוחרים. המצאת הדפוס הפכה את הכתיבה והקריאה לנחלת הכלל, אך השימוש בקריאה הפך נפוץ באמת רק בעת החדשה. גם היום, בזכות החינוך והטכנולוגיה, רוב האנשים יודעים לקרוא בשפת האם.
בשנת 1932 הוצעו בעגה העברית המילים קָרִיא (קל לקריאה) וקְרִיאוּת (readability).
הקריאה דרושה היום בכל תחומי החיים: להשכלה, לתרבות, לעבודה ולטיפול עצמי. מקורות קריאה נפוצים הם ספרים, עיתונים, תוויות מוצר, חוברות הוראות, עלונים רפואיים וכתוביות על מסכים. קוראים כיום הרבה על גבי צגים של מחשבים, טלפונים וטלוויזיות. גם עיוורים קוראים באמצעות ברייל.
הודעות ציבוריות מוצגות על תמרורים, שלטי רחוב, שלטי פרסום ומסכי מידע. טכניקות להעברת מסרים כוללות גם תבליטים, חריטה וגרפיטי. כדי שהקריאה תהיה נוחה יש להקפיד על ניגוד בין טקסט לרקע, תאורה מתאימה, גודל גופן ורווחים נאותים. באותיות הקטנות במסמכים רשמיים עלולים להסתתר פרטים חשובים.
קריאה יכולה להיות אישית או משותפת. קריאה בקול לילדים משפרת שפה, דמיון וכושר הביטוי שלהם.
העין קולטת מילים בתחום הראייה, ומערכת הראייה מבצעת עיבוד חזותי היררכי כדי לזהות צורות אותיות ומילים. זיכרון החישה שומר מידע למשך כ־500 מילישניות. הזיכרון לטווח הקצר יכול לשמור כארבע יחידות מידע בו־זמנית, ואם מחברים את המידע למשמעות הוא עובר לזיכרון ארוך טווח.
במהלך הקריאה מתרחשת חוויית מודעות: צורות, צבעים ודיבור פנימי (הקול השקט שמקריא את המילים).
קורא יכול להשתמש בתהליכים מטה-קוגניטיביים, חשיבה על החשיבה, כדי לבדוק את הבנתו ולחזור על קטעים שקשה לו להבין.
ישנם קצבים שונים של קריאה לפי המטרה: קריאה לזכירה בעל פה (איטית), קריאה ללמידה (בינונית), קריאה להבנה (מהירה יחסית), רפרוף וסריקה (מהירים). קריאה להבנה היא החשובה בעיקר, כי היא מציינת שהטקסט הובן ולא רק נקרא במהירות.
, 1776 מאת ז'אן אונורה פרגונאר
קריאה היא פעולת חשיבה שמתרחשת כשעין וקוראים מפענחים סמלים. סמלים הם אותיות, תווים או ציורים.
העין רואה את האותיות. המוח משנה את הצורות למילים. יש באזור במוח שנקרא וורניקה. וורניקה עוזר להבין מילים.
קריאה עוזרת ללמוד, לתקשר ולמצוא עבודה.
מי שמתקשה לקרוא עלול להתקשות בעבודות ובפעילויות יומיומיות.
בעבר רחוק מעט אנשים ידעו לקרוא. רק אחרי שהמציאו את הדפוס קריאה הפכה נפוצה יותר.
אנשים קוראים על תמרורים, אריזות, כרטיסי תחבורה ועל מסכי טלפונים. עיוורים קוראים בברייל. כתוביות עוזרות לכבדי שמיעה.
כדי לקרוא טוב צריך תאורה טובה, ניגוד בין אות לרקע וגופן קריא. קריאה בקול לילדים מפתחת דמיון ושפה.
העין לא עוצרת על כל מילה. לפעמים הקורא מנחש מילים מהקשר. יש קריאה שקטה וקריאה בקול. כשלא מבינים צריך לחזור על הקטע.
= מהירות קריאה
יש קריאה לאט לזכירה ולמידה. יש קריאה מהירה לרפרוף ולסריקה. כל מהירות מתאימה למטרה אחרת.
