״קריאת הגבר״ הוא ציון זמן הלכתי שנמצא לפני עלות השחר, לקראת סוף הלילה.
חכמים בתלמוד נחלקו לגבי משמעות השם. לדעת רב, "גבר" הוא "גברא" בארמית, כלומר אדם; הכוונה לאיש שהיה ממונה על זמנים בבית המקדש והכריז עליהם בקול. לדעת רב שילא, "גבר" הוא תרנגול, והכוונה לזמן קריאתו של התרנגול כשהאור מתחיל לעלות.
בתלמוד מצוין שזמן זה שימש למספר מעשים במקדש: הסרת תרומת הדשן (שארית אפר הקורבנות) מעל המזבח; הגעת הממונה על הגרלות ותפקידים במקדש; ותקיעת הכהנים בחצוצרות בשמחת בית השואבה בחג הסוכות, כסימן לצאת לשאוב מים למעיין. בתלמוד גם מצוין שזהו זמן מתאים לצאת לדרך ארוכה.
הרמב"ם פוסק שקריאת הגבר חלה ב"עלות השחר", תחילת האור. לעומתו כמה פוסקים מוקדמים סבורים שהזמן מעט מוקדם יותר מעלות השחר.
״קריאת הגבר״ הוא זמן לפני עלות השחר. עלות השחר = כשהשמש מתחילה להאיר.
יש שתי דעות. אחת אומרת ש"גבר" (גברא בארמית) הוא אדם. זה היה איש שהכריז על זמני עבודה במקדש. הדעה השנייה אומרת ש"גבר" הוא תרנגול. זאת ההקלטה של קריאת התרנגול כשהיום קרב.
בזמן זה עשו במקדש כמה פעולות חשובות: הסירו דשן (שאריות אפר של הקרבנות) מהמזבח; הגיע אדם שאחראי על חלוקת התפקידים; והכהנים תקעו בחצוצרות בסוכות כדי לדעת מתי לשאוב מים. גם כתוב שזה זמן טוב לצאת לנסיעה ארוכה.
הרמב"ם אומר שזה בדיוק עלות השחר. אחרים אומרים שזה מעט לפני העלייה של האור.