קריאת ההלל

הלל הוא חלק בתפילה היהודית הנאמר בימי חג ומועד כדי להודות ולשבח את ה'.

בדרך כלל קוראים אותו מיד לאחר תפילת עמידה של שחרית. ההלל כולל את המזמורים קי"ג, קי"ח מספר תהילים. (מזמורים = שירים בתהילים.)

ההלל נאמר בתחומים שונים: יש הלל שלם, שאומר כל הפרקים, ויש "חצי הלל" שבו מדלגים על חלקים.

הלל שלם נאמר ביום הראשון של פסח, בשבועות, בכל ימי סוכות, בשמיני עצרת ובשמונה ימי חנוכה. בחוץ לארץ מוסיפים גם את הימים הטובים השניים של גלות: שני של פסח, שני של שבועות ושמחת תורה. על ימים אלה מברכים לפני ההלל וברכת יהללוך לאחריו.

חצי הלל הוא מנהג בימים שבהם ההלל אינו מן הדין, למשל בראשי חודשים, בחול המועד פסח ובשביעי של פסח. במקומות אלה מדלגים על קטעים מהמזמורים. מספר הימים בשנה שבהם נאמר חצי הלל משתנה, בין כ-21 ל-24 ימים לפי סוג השנה.

בארץ ישראל העתיקה לא נהגו לומר הלל בראש חודש. בבבל כן נהגו, אך בדילוגים. מנהג זה התקבל ברוב הקהילות. יש הבדלים אילו פסוקים מדלגים; למשל יהודי תימן מדלגים יותר.

בימי חול המועד ובשביעי של פסח קוראים הלל בדילוג. בתלמוד מובאים הסברים שונים לנוהג הזה, ביניהם הטענה שהפסח נחשב כחג אחד ארוך.

התלמוד מציין שיש ימי שמחה שבהם לא נאמר הלל. לאחר קום מדינת ישראל התקינה הרבנות הראשית לומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, אך על כך קיימת מחלוקת רבנית והשאלה האם מברכים על כך.

הדיון על מקור החובה לומר הלל מתקשר לשאלה אם הוא מדאורייתא (מצווה מן התורה) או מדרבנן (מצווה תורנית מאוחרת יותר). הרמב"ם סבר שההלל הוא מדרבנן. חז"ל ומחברים אחרים הציעו הוכחות וטענות שונות, ולכן אין אחדות מלאה בדעה זו.

לפני אמירת ההלל נוהגים לברך ברכת המצוות: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו...". לאחריו נוהגים לברך את 'ברכת יהללוך'.

היתה מחלוקת אצל הראשונים האם מברכים גם על הלל בדילוג. חלק מן הקהילות (בעיקר אשכנז ואיטלקים) מברכות על הלל בדילוג, בעוד קהילות תימן ורוב הספרדים נמנעו מברכה. גם השאלה אם מברכים רק בציבור או גם ביחיד שנויה במחלוקת.

בדרך כלל הקהל שיר או קורא את המזמורים יחד. היו מנהגים עתיקים של "קירוי", השליח קורא וחברי הקהל עונים. כיום יש קהילות שמנגנות או משירה הלל, ויש המתנגדים לשימוש בכלים.

הלל הוא חלק בתפילה שאומרים בחגים כדי להודות לאל.

ההלל מורכב ממספר מזמורים בתהילים. (מזמורים = שירים בתהילים.)

בחגים חשובים קוראים את כל הפרקים. זה קורה בפסח (היום הראשון), בשבועות, בסוכות, בשמיני עצרת ובחנוכה.

יש ימים שאומרים רק חלק מההלל. זה נקרא חצי הלל.
דוגמאות: בראש חודש, בחול המועד פסח וביום השביעי של פסח.

במקומות מסוימים נהגו לקרוא הלל גם בראש חודש. מנהג זה התקבל ברוב הקהילות.

בסיום הפסח קוראים הלל בדילוג. יש לכך הסברים מסורתיים.

יש ימים שבהם לא אומרים הלל. לאחר הקמת המדינה קבעו לקרוא הלל ביום העצמאות וביום ירושלים.
יש על כך חילוקי דעות בין רבנים.

לפני ההלל נוהגים לברך ברכה. לאחר ההלל נוהגים לומר ברכה שנקראת 'יהללוך'.
בחלק מהקהילות מברכים גם על חצי הלל. קהילות אחרות לא מברכות.

לעתים חזן קורא והקהל עונה. היום מקובל לעיתים לשיר את ההלל.