קרל אמדאוס הרטמן (1905, 1963) היה מלחין גרמני שנחשב לאחד מהסימפוניקאים החשובים במאה ה‑20.
הרטמן למד באקדמיה במינכן בשנות ה‑20. בתקופת השלטון הנאצי הוא פרש מפעילות מוזיקלית פומבית בגרמניה, אך לא עזב את המדינה. הוא אף אסר שנגנו כאן את יצירותיו. יצירה מוקדמת שלו, „מיזררה" (1933, 1934), נדחתה בגרמניה ובוצעה לראשונה בפראג ב‑1935. הוא המשיך לקבל הכרה מחוץ לגרמניה.
בראשית שנות ה‑30 פיתח קשר של מדריך‑בן‑חסות עם הרמן שרכן, ובתקופת המלחמה למד אצל אנטון וברן.
לאחר מלחמת העולם השנייה סיים יצירות רבות, והלחין שמונה סימפוניות (סימפוניה = יצירה גדולה לתזמורת). המפורסמת ביותר היא הסימפוניה הראשונה שלו, שהתפתחה מ‑קנטטה (קנטטה = יצירה עם קולות ותזמורת) שכתב ב‑1936. הקנטטה בוססה על שירים של וולט ויטמן ונקראה תחילה "חיינו: קטע סימפוני" כהבעת תמיכה באמנים ובאוהבי חופש תחת המשטר הנאצי. אחרי תבוסת הרייך הוחלט לשנות את שמה ל"ניסיון ליצור רקוויאם" (רקוויאם = יצירה לזכר המתים), כדי לכבד את קורבנות הרדיפות. הרטמן ערך את היצירה שוב בשנים 1954, 1955 והוציא אותה כסימפוניה ב‑1956.
סגנון המוזיקה שלו רב‑גוני. ביצירותיו המוקדמות ניכרת השפעה ממאהלר וברוקנר, וכן קווים קונטרפונקטיים (קווים מוזיקליים משולבים) בדומה למקס רגר. בתקופות מאוחרות יותר אימץ אלמנטים נאו‑קלאסיים (שילוב של סגנונות ישנים ומודרניים) בדומה להינדמית ולסטרווינסקי. למרות שלמד אצל וברן והכיר את ששנברג, ההשפעה של אלבן ברג ניכרת במיוחד.
אחרי המלחמה הקים הרטמן את סדרת הקונצרטים "מוזיקה ויוה" במינכן. הסדרה נועדה להחזיר לציבור הגרמני את היכרותו עם המוזיקה החדשה, שנאסרה בתקופת הנאצים.
קרל אמדאוס הרטמן (1905, 1963) היה מלחין גרמני. מלחין הוא בן אדם שכותב מוזיקה.
הרטמן למד מוזיקה במינכן. כשהנאצים היו בשלטון, הוא הפסיק להופיע ולהשמיע את יצירותיו בגרמניה. יצירה מוקדמת שלו, "מיזררה" (1933, 1934), הוצגה לראשונה בפראג ב‑1935.
בשנות ה‑30 קיבל עזרה מהמוזיקאי הרמן שרכן. בתקופת המלחמה למד אצל אנטון וברן.
אחרי המלחמה כתב הרטמן יצירות רבות. הוא כתב שמונה סימפוניות. סימפוניה היא יצירה גדולה לתזמורת. הסימפוניה הראשונה שלו החלה כקנטטה. קנטטה היא שיר עם תזמורת. הוא השתמש בשירים של המשורר וולט ויטמן. אחר כך שינה את שמה של היצירה ל"ניסיון ליצור רקוויאם" כדי לכבד אנשים שנהרגו ברדיפות. הוא ערך את היצירה וסיפק אותה כסימפוניה ב‑1956.
הרטמן שילב בסגנונו השפעות שונות ממלחינים אחרים. אחרי המלחמה הוא גם ארגן קונצרטים במינכן בשם "מוזיקה ויוה". הקונצרטים עזרו להכיר לאנשים שוב מוזיקה מודרנית שלא הורשו לשמוע קודם.