קרל גוסטב יונג (1875, 1961) היה פסיכיאטר שווייצרי ומייסד הפסיכולוגיה האנליטית. הוא היה תלמיד בולט של זיגמונד פרויד, אך פיתח אחר כך תורה עצמאית שהשפיעה על טיפול נפשי, אמנות ומדעי הרוח.
יונג נולד בכפר בשווייץ במשפחה נוצרית. למד רפואה בבאזל ובציריך, ועבד תחת הפסיכיאטר אויגן בלוֹילר. בשנותיו המוקדמות קיבל רושם עמוק מחקרי פרויד, ונפגש עמו ב-1907. בתחילת הדרך הם שיתפו פעולה, אך הקשר נשבר ב-1913 עקב חילוקי דעות תאורטיים ואישיים.
יונג סבר שהמקרה האנושי גדול יותר מהמתודה המדעית הקלאסית. הוא פיתח את הפסיכולוגיה האנליטית והציב דגש על אינדיבידואציה (תהליך שבו אדם מפתח זהות עצמאית ומשלב את חלקיו המודעים והלא-מודעים). הוא הגה מושגים מרכזיים כמו מופנמות ומוחצנות, ארכיטיפים והלא-מודע הקולקטיבי.
יחסו של יונג לנאציזם היה מורכב. בתחילה התעניין במיתוסים הגרמניים, אך לא תמך בטוטליטריות. פרסומים עוררו חשדות אנטישמיים נגדו, והוא הושפע ממחלוקות ציבוריות. בשנות המלחמה עבד בחשאי עם שירותי ביון אמריקאיים (ה-OSS) כדי לנתח מנהיגים גרמניים, וסיפק חוות דעת מקצועית לגבי אדולף היטלר.
יונג הקים את תורתו והעמיד מוסדות לאנליטיקאים יונגיאניים. שיתף פעולה עם הפיזיקאי וולפגנג פאולי בפיתוח רעיונות על קשרי נפש וחומר, כולל רעיון הסינכרוניות (תאורית קשר משמעותי בין אירועים לא קשורים). נסע לחקור תרבויות, כתב רבות, והשפעתו הגיעה גם לספרות ולתרבות הפופולרית. נפטר ב-1961 בקיסנאכט, שווייץ.
נשוי לאמה ראושנבאך מ-1903. היו לו חמישה ילדים. בתקופות שונות היו לו קשרים אישיים מורכבים, כולל קשר שסווג כחריג מבחינה טיפולית עם מטופלת.
חלק מכתביו פורסמו רק לאחר מותו. "הספר האדום" נכתב בין 1913 ל-1928 ויצא לאור רק ב-2009 בצורתו המאוירת. ב-2020 פורסמו גם "הספרים השחורים".
הוא תיאר את הנפש כמרכיב של מודע, תת-מודע פרטני ו"לא-מודע קולקטיבי" (מאגר חוויות ודימויים משותף לבני אדם). ארכיטיפים הם דימויים אנושיים קדמיים שחוזרים על עצמם בתרבויות שונות. התהליך המרכזי בתיאוריה הוא אינדיבידואציה, שמטרתו איחוד ניגודים פנימיים והגעה למימוש עצמי.
יונג הדגיש מושגים כמו האגו (תחושת העצמי), הפרסונה (התדמית כלפי חוץ), הצל (החלקים המודחקים) והעצמי (ארכיטיפ שמייצג שלמות). הוא גם חקר טיפוסים של מופנמות ומוחצנות, וארבע דרכי הכרת העולם: חשיבה, רגש, תחושה ואינטואיציה.
ארכיטיפ הוא דימוי אוניברסלי שמופיע בחלומות ובמיתוסים. בין הארכיטיפים המרכזיים אצל יונג: העצמי, האנימה (הצד הנשי בנפש הגברית), האנימוס (הצד הגברי בנפש הנשית), הצל והפרסונה.
יונג השפיע מאוד על תרבות וטיפול נפשי. עם זאת, תיאוריותיו שנוי במחלוקת מבחינה מדעית. מבקרים טענו שהן קשות להפרכה ושיש להן גם הסברים חלופיים שקוראים לדימויים ארכיטיפיים תופעות אוניברסליות פשוטות.
קרל גוסטב יונג (1875, 1961) היה רופא שווייצרי שחקר את הנפש. הוא למד אצל פרויד, אך המציא רעיונות משלו.
יונג נולד בשווייץ וגדל במשפחה דתית. הוא למד רפואה ועבד בבית חולים לחולי נפש. בתחילה היה בקשר עם זיגמונד פרויד. אחר כך הם נפרדו ויונג פיתח דרך חדשה להבנה של הנפש.
יונג אמר שיש בנו מודע ושלושה חלקים חשובים: המודע, התת-מודע האישי והלא-מודע הקולקטיבי. הלא-מודע הקולקטיבי הוא מאגר של דימויים משותפים לכל האנשים.
ארכיטיפ הוא דימוי שמופיע בתרבויות רבות. לדוגמה: דמות האם, הגיבור והילד. יונג גם דיבר על מופנמים ומוחצנים. אלה שמות לסוגי אישיות.
הוא כתב את "הספר האדום" שבו רשם חוויות ודימויים אישיים. הספר פורסם רק שנים רבות אחרי מותו. בזמן מלחמת העולם השנייה עבד יונג עם בעלות הברית כדי לנתח מנהיגים גרמניים. הוא טייל בעולם ולמד תרבויות אחרות.
יונג היה נשוי לאמה והיו לו חמישה ילדים. היו לו גם קשרים אישיים מסובכים עם כמה אנשים במהלך חייו.
הוא השפיע על טיפול נפשי, על ספרות ועל אמנות. יש מי שאוהב את רעיונותיו, ויש כאלה שחושבים שקשה לבדוק אותם מדעית.
תגובות גולשים