קרל הארבעה עשר יוהאן (נולד ז'אן-בטיסט ז'ול ברנדוט, 1763, 1844) היה צרפתי במקור, קצין בצבא צרפת שהפך למלך שוודיה ונורווגיה. הוא כיהן כמעין עוצר ומראש המדינה מ‑1810 עד 1818, ומאז 1818 עד מותו כמלך.
ז'אן ברנדוט נולד בפו שבצרפת לבן של תובע. משפחתו שינתה את שמה לברנדוט במאה ה‑17.
ברנדוט הצטרף לצבא בצעירותו (1780) וקידם מאוד בזמן המהפכה הצרפתית. ב‑1799 שימש כשר המלחמה. ב‑1804 מונה לאחד מ‑18 המרשלים של הקיסרות הצרפתית, מרשל הוא דרגה צבאית גבוהה. הוא גם כיהן כמושל הנובר וקיבל את תואר הנסיך הריבון של פונטקורבו כתוצאה מתמיכה בניצחונות, אך יחסיו עם נפוליאון היו מורכבים ועתירי מתחים.
ב‑1810 נבחר ברנדוט על ידי הפרלמנט השוודי כיורש העצר של המלך קרל השלושה עשר, מפני שהמלך לא השאיר יורש. הבחירה נבעה גם מתמיכתם של קציני הצבא השוודיים ומהיחס הטוב שהפגין ברנדוט כלפי שבויים שוודים.
בנובמבר 1810 הגיע לסטוקהולם, הומר לנוצרים לותרנים (לותרניזם הוא צורת נצרות) ואומץ על ידי המלך בשם קרל יוהאן. במהרה הפך לדמות החזקה בשוודיה.
בשנים שלאחר מכן נקט קו עצמאי ביחסים עם צרפת. ב‑1813 הוא כרת ברית עם אויבי נפוליאון במסגרת הקואליציה נגדו. כמפקד צבאי הוביל סדרת ניצחונות והיה מעורב במערכות בקיץ 1813, שבסופן סייע להחליש את נפוליאון.
מטרה מרכזית של מדיניותו הייתה השגת נורווגיה. בעקבות המהלכים באותה תקופה הועברה נורווגיה לשליטת שוודיה בהסכם קיל. הנורווגים קיוו לעצמאות, ואחרי מריבה קצרה ב‑1814 הושגה פשרה: הם שמרו חוקה רחבה וקיבלו אוטונומיה בתוך האיחוד השוודי‑נורווגי.
עם מותו של קרל השלושה עשר ב‑1818 עלה קרל יוהאן לכס המלוכה בשתי הממלכות. הוא קידם פרויקטים כלכליים, כמו השלמת תעלת גותה הדרומית. עם זאת, במהלך שנות שלטונו הפך שמרן יותר, הטיל צנזורה על העיתונות ולעיתים התעמת עם פרלמנטים, ובמיוחד עם הסטורטינג (הפרלמנט הנורווגי).
מורשתו מעוגנת בהקמת שושלת ברנדוט ששלטה בשוודיה. קיימת שמועה לא מאושרת שטענה כי היה קעקוע על שמו Mort aux rois (“מוות למלכים”), אך היא לא אושרה.
ב‑26 בינואר 1844 סבל משבץ מוחי. ב‑8 במרץ 1844 מת ונטמן בכנסיית רידרהולם בסטוקהולם.
נשא לאישה את דזירה קלארי ב‑1798. בנם היה אוסקר הראשון, שאחריו עלה לשלטון כשמלך שוודיה.
קרל הארבעה עשר יוהאן נולד בשנת 1763 בצרפת בשם ז'אן ברנדוט. הוא היה קצין בצבא הצרפתי.
נולד בפו. אביו היה תובע. משפחתו שינתה את שמה לברנדוט.
הוא הצטרף לצבא בגיל צעיר. קודם עד לדרגות גבוהות. ב‑1804 קיבל דרגה צבאית גבוהה שנקראת מרשל. מרשל זה תפקיד צבאי בכיר.
ב‑1810 בחרו אותו השוודים להיות יורש המלך. הם רצו במפקד צבאי שיוכל להגן על המדינה.
הוא הגע לסטוקהולם ב‑1810, המיר את דתו לסוג של נצרות שנקראת לותרניזם, ואומץ על ידי המלך בשם קרל יוהאן.
בשנים הבאות הוא הצטרף למדינות שנלחמו נגד נפוליאון. הוא הוביל את צבאו וניצח כמה קרבות.
ברצונו היה ששוודיה תקבל את נורווגיה. אחרי משא ומתן קצר ומאבק ב‑1814 הוסכם שאותן המדינות יתאחדו. לנורווגים נשארה חוקה ושלטון עצמי גדול.
ב‑1818 הפך למלך שוודיה ונורווגיה. הוא תמך בבניית תעלת גותה לקשר בין אגמים וים. עם השנים הוא היה יותר שמרן, וטיל חוקים על העיתונות.
ב‑1844 סבל משבץ מוחי ומת. הוא נקבר בכנסיית רידרהולם.
נשא את דזירה קלארי ב‑1798. בנם היה אוסקר הראשון, שמלך אחרי אביו.