קרל ליבקנכט (1871, 1919) נולד בלייפציג. אביו וילהלם היה מהמקימים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). ליבקנכט למד משפטים וכלכלה פוליטית, הפך למרקסיסט, אדם שמאמין בהשפעת כלכלה ומעמדות על ההיסטוריה, ועבד כעורך דין בברלין.
הוא נלחם עבור זכויות הסוציאליסטים והגן על פעילים שנאשמו בהברחת תעמולה. הצטרף ל-SPD ב-1900, אך הפך לבעל עמדות רדיקליות יותר מהנהגה. לטענתו, יש להילחם במיליטריזם, השפעת הצבא על החברה, ולשכנע חיילים להתנגד למלחמות. על טענות אלה נאסר לתקופות שונות, ועוד נטען שנשלח לכלא בגליציה ובשנים אחרות.
בשנת 1908 נבחר לפרלמנט הפרוסי, וב-1912 נכנס לרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני). הוא ייסד ארגוני נוער סוציאליסטיים כי ראה בחינוך הנוער מפתח לשינוי פוליטי.
בלתי מרוצה מהתמיכה של מפלגתו במלחמת העולם הראשונה, ליבקנכט ניסה לשנות את העמדה מבפנים. ב-4 באוגוסט 1914 הצביע בעד תקציב המלחמה לפי משמעת המפלגה, אך המשיך לקרוא להתנגדות. ב-3 בדצמבר 1914 היה לחבר הרייכסטאג היחיד שהצביע נגד המלחמה.
בסוף 1914 פרש מה-SPD יחד עם רוזה לוקסמבורג ואחרים, והקימו את "ליגת הספרטקיסטים". הליגה הוציאה עיתון שנאסר במהרה. ליבקנכט נאסר שוב ושוב; הושב ממלחמה בחזית המזרח בגלל בעיות בריאות ושוחרר לבסוף באוקטובר 1918 כחלק מחנינה פוליטית.
לאחר שחרורו חזר לברלין והוביל את הספרטקיסטים יחד עם רוזה לוקסמבורג. הם פרסמו את עיתון "הדגל האדום" והשתתפו באירועים שהובילו להתפטרותו של הקייזר והכרזת הרפובליקה.
הספרטקיסטים ניסו ליצור מהפכה על פי הדגם הרוסי: מועצות פועלים שיחליפו את השלטון. הם סירבו להכיר בממשלתו של פיליפ שיידמן, משום שהיא כללה את חברי ה-SPD שתמכו במלחמה. ב-30 בדצמבר 1918 נוכח ליבקנכט בכנס הייסוד של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה.
בתחילת ינואר 1919 הובילה מרידה שהסתיימה בהתנגשות אלימה בין הפועלים לחיילים התומכים בממשלה. ליבקנכט קרא לפעולה מהפכנית ולעימות קונקרטי עם הכוחות הממשלתיים. ב-13 בינואר נתפסו ליבקנכט ולוקסמבורג על ידי אנשי הפרייקור, מיליציות ימניות, ונרצחו לאחר שעונו. ליבקנכט נורה בעורפו והושלך כ"אלמוני" למתים העירוני.
בגרמניה המזרחית (הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית) הפכו ליבקנכט ולוקסמבורג לסמלים. שמותיהם נקשרו לכיכרות, רחובות ובנייני ציבור. לאחר איחוד גרמניה ב-1990 שונו שמות חלק מהמקומות, אך חלקם נשארו. במהלך שנות ה־50, 60 הוצעו אנדרטאות ומבנים לזכרו, ובעשורים מאוחרים יותר הוחלט לשמר חלקם לצורכי תיעוד היסטורי.
בני משפחתו נטשו את גרמניה עם עליית הנאצים. אשתו השנייה, סופי ריס, עברה ללונדון וחזרה מאוחר יותר לרפובליקת ויימאר, ובהמשך חזרה לברית המועצות.
קרל ליבקנכט נולד ב-1871 ונפטר ב-1919. אביו היה פוליטיקאי חשוב בגרמניה.
הוא למד משפטים והיה עורך דין. ליבקנכט היה סוציאליסט.
(סוציאליסט: מי שרוצה שוויון וחלוקת משאבים צודקת.)
הוא הבין שהצבא חזק מדי והשפיע על החברה. לכן הוא דיבר נגד מלחמות.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, המפלגה שלו תמכה בה.
ליבקנכט לא הסכים עם זה.
הוא ניסה לשכנע מבפנים, אבל בסוף יצא מהמפלגה.
ליבקנכט הקים קבוצה שנקראה "ליגת הספרטקיסטים".
הם רצו שמועצות פועלים ינהלו את המדינה.
ב-1918 הם פרסמו עיתון וקראו למהפכה.
בינואר 1919 הייתה מרידה בברלין. פרייקור (חבורה חמושה)
תפסו את ליבקנכט ואת רוזה לוקסמבורג. הם נהרגו.
בגרמניה המזרחית כיבדו אותם והקימו להם אנדרטאות.
אחרי איחוד גרמניה חלק מהשמות שונו.
משפחתו עזבה את המדינה כשהנאצים עלו לשלטון.
תגובות גולשים