קרלסקרונה

קרלסקרונה (Karlskrona, "כתרו של קרל") היא עיר בירת מחוז בלקיניה שבדרום‑מזרח שוודיה. בשנת 2005 התגוררו בה 32,606 תושבים. העיר נוסדה סביב נמל הצי השוודי ב‑1680 ושמה מנציח את המלך קרל האחד עשר.

הנמל הוקם בזמן ששוודיה הייתה מעצמה בים הבלטי. ב‑26 בפברואר 1658 נחתם הסכם רוסקילדה, שהעביר לשוודיה את השליטה בסקונה ובבלקיניה. תחילה פעל שם מספנה קטנה ומחנה צבאי. לאחר ניסיון כיבוש דני בשנים 1676, 1679 הוחלט להקים בסיס וב־19 בנובמבר 1779 הורה המלך על הקמת עיר חדשה; זו נוסדה בשנת 1680 על האיים ומ־Wämö ו‑Trossö ונקראה קרלסקרונה.

עיריית הצי יושבה שם, נבנו ביתים לאדריכלים ולבנאים שהועברו מסטוקהולם, ו־1683 הפכה העיר למושב שלטוני עם תוכניות למצודה ולעיר. ב־1750 חיו בקרלסקרונה כ־10,000 איש. בתקופה של הרחבת הצי העיר התפתחה והייתה חשובה מבחינה צבאית.

העיר נפגעה משריפות, והשריפה הגדולה של 1790 גרמה להקמת כ־400 בתי אבן חדשים. גם לאחר אובדן פינלנד ב־1809 המשיכה קרלסקרונה לשמש כבסיס הצי העיקרי של שוודיה. במאה ה‑19 וה‑20 שודרגו מתקני הנמל והתאימו אותם לחידושים טכנולוגיים, כולל שיפורים בהגנה האווירית במלחמת העולם השנייה.

לאחר המלחמה הלכה הפעילות הימית וירדה. לקראת תום המלחמה הקרה השקיעה הממשלה בקידום חברות טכנולוגיה בעיר, כדי להחליף חלק מהתעסוקה הצבאית. ב‑27 באוקטובר 1981 עלתה הצוללת הסובייטית U137 על שרטון כ־10 ק"מ מהעיר. התקרית גרמה למשבר ביחסים והעלתה חשדות לריגול באזור הבסיס. כיום פועלים בעיר מרכזי טלפוניה ותעשיית היי‑טק.

העיר תוכננה לפי עקרונות הבארוק, סגנון אדריכלות מוקפד עם רחובות רחבים וצירים מרכזיים. הכיכר הגדולה, סטורטורייט (Stortorget), נמצאת בלב האי טרוסה. בכיכר עומדות שתי כנסיות חשובות, בית העירייה ופסל המלך קרל האחד עשר. הכיכר משמשת כשוק וכמקום לאירועים ציבוריים.

מסביב לכיכר שוכנים פארק האדמירלות (Amiralitetsparken), פארק הוגלנד ותחנת הרכבת. הכיכר והמבנים בסגנון הבארוק ניכרים עד היום ומופיעים אפילו בסדרת האנימציה "נילס הולגרסון".

בדרום העיר נמצא בסיס הצי השוודי. בעבר הוא היה מופרד ממרכזה בחומה. ליד הנמל שוכנת רחבת המסדרים עם מגדל השעון ובניינים צבאיים חשובים כמו בית המשמר והמספנה הישנה (Gamle Varvet). כנסיית האדמירלות האדומה הוקדשה ב‑1685; היא נבנתה מעץ במקור.

מזרחית לטרוסה שוכן האי סטומהולמן, שבו מבנים מהמאה ה‑18 ועד המאה ה‑20, כולל סוכת סירות גדולה מ‑1787. בשנות ה‑70 וה‑80 הופשרו מבנים צבאיים למגורים ולשימושים אזרחיים. המספנות העיקריות הוקמו על לינדהולמן, והן משמשות חלקית לממשל ולתעשייה אזרחית מאז 1961. אחד הסימנים הבולטים בעיר הוא מנוף־התורן הישן (Gamla Mastkranen) שנבנה בתחילת המאה ה‑19.

מספר איים דרומה מהעיר מגינים על נתיב הגישה הימי. האיים החיצוניים קונגסהולמן (איון המלך) ודרוטנינגחר (איון המלכה) נבנו בהם ביצורים בין המאות ה‑17 וה‑19. על שני איים קטנים נוספים הוקמו מצודות עגולות שהיו קו הגנה שני במאה ה‑19. שתי המצודות הקטנות ששרדו מעולם לא הופעלו במבצע.

על היבשה נכללים ברשימת המורשת טחנת המים המלכותית מ‑1721 וארמון חארבה מ‑1785, 1786, שהיה מעון קיץ למפקד הצי.

קרלסקרונה הייתה אחת מארבע הערים שבהן הורשו יהודים להתיישב בתקופת גוסטב השלישי (1772). בעיר יש בית קברות יהודי ומוזיאון קטן עם פריטים מהקהילה. ב‑1860 הוסר המגבל על התיישבות, ורבים מהיהודים עברו לערים גדולות יותר, בעיקר למאלמה. בית הקברות היהודי חולל ב‑1995.

קרלסקרונה היא עיר דרום‑מזרחית בשוודיה. ב‑2005 חיו בה כ‑32,600 אנשים. העיר נבנתה סביב נמל הצי ב‑1680. שמה זוכרת את המלך קרל האחד עשר.

הנמל נוצר כשהשכנות השתנו אחרי הסכם רוסקילדה ב‑1658. בתחילה הייתה במקום מספנה קטנה. בגלל מלחמות עם דנמרק החליטו לבנות עיר חדשה על כמה איים. העיר גדלה במאה ה‑18 והייתה חשובה לצי השוודי.

בשנת 1790 הייתה שריפה גדולה. אחרי השריפה בנו הרבה בתים מאבן. גם במאה ה‑19 וה‑20 חידשו את המספנות וההגנות. ב‑27 באוקטובר 1981 צוללת סובייטית נתקעה בקרבת העיר. זה גרם לבלבול ולחשדות לריגול.

היום יש בעיר חברות טכנולוגיה ותעשיות תקשורת.

הלב של העיר הוא הכיכר הגדולה סטורטורייט. שם עומד פסל המלך קרל ושני כנסיות. הכיכר משמשת לשוק ולאירועים. הרחובות מסודרים לפי סגנון הבארוק, סגנון ישן עם רחובות רחבים.

דרומית לעיר יש בסיס ימי ישן. לידו יש מספנה עתיקה וכנסייה אדומה מ‑1685. על האי סטומהולמן יש סוכת סירות גדולה מ‑1787. בשנות ה‑70 וה‑80 הפכו חלק מהמבנים לשימוש אזרחי.

כמה איים קטנים מגנים על הכניסה לים. על חלקם יש מצודות שנבנו במאות קודמות. כמה מהן שרדו עד היום.

יש טחנת מים מלכותית משנת 1721 וארמון חארבה מ‑1785, 1786. שניהם קדומים ומעניינים.

קרלסקרונה הייתה אחת מארבע ערי השוודים שבהן הורשו יהודים לגור ב‑1772. בעיר יש בית קברות יהודי ותצוגה מוזיאלית. ב‑1860 ירדו המגבלות ורבים עברו לערים אחרות. בית הקברות נפגע ב‑1995.