קרן הכרמל

קרן הכרמל (בערבית דَيْר المحرقة, תעתיק: דַיְר אלְמֻחְרַקַה, "מנזר השריפה") היא פסגה ברכס הכרמל בגובה 474 מטר.
המקום נמצא בצפון‑מזרח הכרמל, כ־2.5 ק"מ צפונית‑מערבית ליקנעם עילית וכ־4 ק"מ דרום‑מזרחית לדאלית אל‑כרמל. לפי המסורת, כאן התקיים העימות בין אליהו לנביאי הבעל, ואש ירדה מן השמיים והעניקה תשובה לקרב.
במקום הוקם מנזר בשנת 1867 על ידי נזירים כרמליתים (המסדר הכרמליטי, נזירים נוצרים שממשיכים מסורת תפילה ונזירות) שהגיעו מאירופה. המנזר מנותק מרשת החשמל הארצית וניזון מגנרטור מקומי.

האתר משך עולי רגל יהודים, מוסלמים ונוצרים כבר בימי הביניים. מקור מוקדם שמזכיר מבנה במקום הוא עדותו של רבי בנימין מטודלה מהמאה ה‑12, אם כי היא עשויה להתייחס לקצה מערבי אחר של ההר.
הכרמליתים רכשו את האדמה באמצע המאה ה‑19. הבנייה נתקלה בקשיים בירוקרטיים, אך ב־1867 הושלמה קפלה ראשונית. גרעין המנזר הושלם ב־1883, ובשנות ה־10 של המאה ה‑20 פעל במקום סמינר תיאולוגי קטן עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הכנסייה הקטנה שופצה בשנות ה‑60 של המאה ה‑20.

בחצר המנזר יש גן ופינת התכנסות. הפריט הבולט הוא פסל אליהו שנוצר ב־1958 על ידי האמן הנצרתי נג'יב נופי. הפסל מתואר כתמיד: אישיות עזה המחזיקה חרב ועומדת על ראשו של אחד מנביאי הבעל; על בסיס הפסל הוצבו כתובות בלטינית, ערבית ועברית.
לפניו עמד פסל ישן שבא ב־1914, שנעשה בידי נזיר מבוואריה. פסל זה ניזוק בתקופת מלחמת העולם הראשונה, חיילים קילקו את ראשו ואת ידו הימנית. הראש הוחזר לאחר המלחמה, אך היד לא נמצאה. סביב הפגיעה נוצרו אגדות משניות המייחסות את מעשה הפגיעה לדמויות היסטוריות שונות.

הכנסייה הקטנה במנזר היא חלל יחיד מקומר. היא מוארת דרך הדלת וחלון עגול. בקדמת האולם מזבח המורכב מ‑12 אבנים לא‑מסותתות, כפי שסופר על מזבח אליהו. מאחורי המזבח תלוי צלב עץ פשוט. על הקירות מופיעים תיאורים ופסוקים המתארים את סיפורו של אליהו, ובקיר הימני נמצא תבליט של המלאך שסיפק לאליהו מזון במדבר. לצד המזבח יש קפלה עם תמונת המדונה והילד וספסלים עץ פשוטים למתפללים.

הכניסה לגג עוברת דרך חנות מזכרות קטנה שמפעילים הנזירים. על רצפת הגג מצוירת שושנת רוחות גדולה, והשם של הכיוונים מופיע באנגלית ובעברית.
מהגג נפתחים נופים רחבי יריעה: מזרח, הגלבוע, גבעת המורה והר תבור; דרום, מורדות הכרמל והים התיכון; צפון, הגליל והר החרמון. בקרבת המקום זורם נחל הקישון, המוזכר בסיפור העימות של אליהו כנחל שאליו הורדו נביאי הבעל לאחר הקרב.

קרן הכרמל נקראת בערבית דייר אל‑מוחרקה. השם פירושו "מנזר השריפה". זו פסגה בגובה 474 מטר.
כמעט ליד מקום זה, לפי הסיפור, אליהו ניצח בניסו ואש ירדה מן השמיים. לכן בנו כאן מנזר ב־1867. מנזר הוא מקום שבו חיים נזירים. נזיר הוא אדם שנוהג בתפילה ובפשטות.
המנזר לא מחובר לחשמל הארצי. הוא משתמש בגנרטור קטן.

אנשים מאמינים יהודים, מוסלמים ונוצרים ביקרו כאן במשך זמן רב. במאה ה‑19 קנו הכרמליתים את האדמה ובנו קפלה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הנזירים עזבו לזמן מה. הכנסייה שופצה בשנות ה‑60.

בחצר יש פסל גדול של אליהו. הפסל הנוכחי נעשה ב־1958 על ידי אמן נוצרי בשם נג'יב נופי. הוא מראה את אליהו מחזיק חרב ועומד על ראשו של נביא אחר.
לפניו היה פסל ישן משנת 1914. בתקופת מלחמה הפסל הושחת. הראש הושב אחרי המלחמה, אבל יד אחת נעלמה. סביב המקרה יש כמה אגדות פשוטות.

הכנסייה קטנה ולבנה. יש חלל אחד ותקרת קמרון (תקרה מעוגלת). יש חלון עגול שמכניס אור. המזבח עשוי מ‑12 אבנים לא‑מסותתות, כמו בסיפור על אליהו. יש גם תמונה של המדונה והילד וספסלים עץ למי שמבקש להתפלל.

מגיעים לגג דרך חנות מזכרות קטנה. על רצפת הגג מצוירת שושנת רוחות גדולה.
מהרואים מהגג אפשר לראות הרים וים: תבור, הגלבוע, החרמון והים התיכון. ליד המנזר זורם נחל הקישון. לפי הסיפור, אליהו והנביאים קשורים גם לנחל הזה.