קרפדה זהובה

קרפדה זהובה (שם מדעי: Bufo periglenes) הייתה קרפדה קטנה בצבע כתום-בהיר שחיה ביערות עננים גבוהים בקוסטה ריקה. היא גילתה לראשונה על ידי ההרפטולוג ג'ון סווג' ולא נצפתה מאז 1989. ארגון IUCN הכריז עליה כמין נכחד ב־2004.

היא הייתה אחד מ‑250 המינים בסוג קרפדה, וחיה בטווח מצומצם של כשׂרק 10 קילומטרים רבועים בצפון קוסטה ריקה. הזכרים הגיעו לכ־5 סנטימטרים אורך. עורם היה בהיר וזוהר; הנקבות היו מעט גדולות יותר וצבען נע בין ירוק‑זית לשחור, עם נקודות אדומות שמוקפות בקו צהוב.

הקרפדות נדירות רוב השנה, והן כנראה גרו מתחת לאדמה. בתקופת הייחום, שנמשכה שבועות ספורים באפריל, הזכרים התקבצו ליד שלוליות עונתיות והמתינו לנקבות. ההזדווגות ארכה כשבוע, והביצים הוטלו במקווי מים עונתיים. ממוצע הביצים שדווח היה כ‑228 לבחורה בשנה, אך בתצפית של מרת'ה קראמפ נרשמו 133 פרטים שהטילו לכאורה כ‑43,500 ביצים, ומתוכם שרדו מעט ראשנים בגלל התייבשות המאגרים כתוצאה מתופעות כמו אל ניניו.

הקרפדות נצפו לראשונה ב־1966. בין גילויה לשנות ה‑80 נרשמו מעל 1,500 פרטים. ב־1988 נצפו רק 10, 11 פרטים, וב־15 במאי 1989 נצפה האחרון. מאז לא נצפה אף פרט, למרות חיפושים.

הסיבות להיעלמותן אינן ודאיות. גורמים מרכזיים שהועלו הם שינויי אקלים כולל אל ניניו, טווח תפוצה קטן מאוד, וזיהום אוויר. מועמדת חשובה נוספת היא מחלת הכיטרידיומיקוסיס, מחלה פטרייתית שפוגעת בדו‑חיים. חוקרים העלו גם רעשים אפשריים אחרים, כמו פטריות נוספות, טפילים ושינויים בכימיה של המים.

קרפדה זהובה הייתה קרפדה קטנה וצבעונית מקוסטה ריקה. היא חיה ביערות גבוהים שמכוסים עננים.

הזכרים היו קטנים, כ‑5 סנטימטרים. לעור היו צבעים בהירים ונקודות אדומות. הקרפדות חיו באזור קטן מאוד. הם בילו מתחת לאדמה רוב הזמן. באפריל, לזמן קצר, הם יצאו והתקבצו ליד שלוליות מים קטנות. שם הזכרים חיכו לנקבות והביצים הוטלו במים. בחלק גדול מהמקרים הביצים לא שרדו, כי המים התייבשו.

הקרפדות נתגלו לראשונה ב־1966. עד סוף שנות ה‑80 נצפו רבים. ב־1989 נצפה האחרון, ולא ראו אותה מאז. ב־2004 הכריזו החוקרים שהיא נכחדה.

הסברים להיעלמות כוללים שינוי אקלים, תופעה בשם אל ניניו שגרמה ליבוש שלוליות, וזיהום. גם מחלה פטרייתית שפוגעת בצפרדעים הועלתה כהסבר.