קרקס פרעושים

קרקסי פרעושים היו קרקסים נודדים באירופה במאה ה-19. יש עדויות גם לפני כ-300, 400 שנה.
בתחילה זו הייתה תצוגה טכנית של צורפים ושעונים, אנשי מלאכה שהדגימו חוטי מתכת דקים וכלים זעירים שמופעלים על ידי פרעושים. (שעונים, מכשירים שמודדים זמן.)
בשנות ה-40 של המאה ה-19 לואיס ברטולוטו הבין שאפשר להפוך את ההדגמות האלה להופעות רווחיות.
המופעים כללו מרוצי פרעושים שגררו מרכבות מיניאטוריות ותחרויות קפיצה. הקהל הימר על הפרעוש המהיר, בדומה להימורים במרוצי סוסים. למדידת קפיצה צביעו את רגלי הפרעוש והסתמכו על טביעות הרגליים.
בעלי הקרקסים ביקעו לולאה זעירה ורתמו את הפרעושים למכוניות זעירות. פרעושי אדם, פרעושים שנמצאים על בני אדם והם גדולים וחזקים יחסית, היו המתאימים ביותר להופעות.
לקראת אמצע המאה ה-20 קרקסי הפרעושים נעלמו. הסיבות העיקריות הן שיפור ההיגיינה ושימוש בחומרי הדברה שהפחיתו את אוכלוסיית פרעושי האדם. פרעושי כלבים וחתולים היו קטנים מדי למשימות הקרקס.
בגרסה קולנועית, יש קטע של קרקס פרעושים בסרטו של צ'ארלי צ'פלין "אורות הבמה".

לפני יותר ממאה שנים היו הופעות קטנות שנקראו קרקסי פרעושים. הן היו פופולריות באירופה במאה ה-19.
בתחילה הראו צורפים ושעונים איך בונים כלי תחבורה זעירים. הם השתמשו בפרעושים כדי להזיז את המכוניות הקטנות. (שעונים, מכשירים שמודדים זמן.)
המופעים כללו מרוצים וקפיצות. הקהל צפה והימר על הפרעוש המהיר. כדי למדוד קפיצה ציירו את טביעות רגלי הפרעוש.
הופעות אלה נעשו רווחיות על ידי לואיס ברטולוטו במאה ה-19.
מאוחר יותר, במאה ה-20, המופעים נעלמו. זאת בגלל שיפור ההיגיינה ושימוש בחומרי הדברה שהפחיתו את הפרעושים.
יש גם קטע על קרקס פרעושים בסרט של צ'ארלי צ'פלין בשם "אורות הבמה".