קשב

קשב, או תשומת לב, הוא היכולת של אדם למקד את מחשבתו ועיבודו במידע רלוונטי ברגע נתון. המטרה היא למנוע הצפה של המערכת המנטלית במידע לא חשוב, ולתעדף פעולה או מענה מתאים.

הקשב נתפס גם כערנות שמסייעת לאדם לזהות גירויים בסביבה, וגם כבחירה מכוונת של חלק מהמידע מתוך המון גירויים מתחרים. דמיינו רדיו שמכויל לתדר מסוים: כך הקשב מווסת אילו 'שידורים' החושים מעבירים לעיבוד עמוק יותר. כשמופנה קשב לגירוי מסוים, העיבוד שלו נעשה מהיר ועמוק יותר מאשר לגירויים שלא מופנים אליהם קשב.

חשיפה חוזרת לגירוי גורמת להתרגלות (הביטואציה), וכך משאבי הקשב מיועדים לגירויים חדשים. העכבה הסמויה היא היכולת להדחיק מידע לא רלוונטי ולמנוע ממנו להפריע לתהליך הלמידה.

פעולות חדשות דורשות הרבה קשב. עם אימון, הפעולות נעשות אוטומטיות וצריכות פחות משאבים. נהיגה ודברים ש"קורים בלי לחשוב" הם דוגמה לאוטומטיות. אפקט סטרופ מראה שלפעמים צריך לעכב (inhibition) תגובה אוטומטית כדי להתרכז במשימה אחרת.

קשב חשוב לזכירת חומר לימודי ולרצון ללמוד. הפרעות קשב פוגעות בתפקוד בבית הספר ובתחושת המסוגלות. גם לאורך הרצאה רמת הקשב יורדת עם הזמן, ולכן משך השיעור משפיע על הקליטה.

קשב שמיעתי מתמקד בצלילים, ועוזר להבין שיחה ולהבחין בסכנות סביב. קשב חזותי קשור לראייה ולמבט הקישבי, היכולת למקד קשב במקום בשדה הראייה, גם ללא תנועת העיניים. מיומנויות כמו קריאה ותפיסה מרחבית תלויות בקשב חזותי.

לכידה חזותית היא הנטייה לייחס מקור צליל לגירוי חזותי שמשך את מבטנו. דוגמה: כשבובה מדובבת נראית כאילו היא מדברת, כי אנו מתמקדים בתנועות הבובה ולא בדיבוב עצמו.

זיכרון העבודה מוגבל (בערך שבעה פריטים), וקשב הוא גורם מרכזי בקיבולת הזו. משאבי הקשב מתיישנים עם הזמן, ולכן שימור ריכוז לאורך זמן קשה. ניתן להפנות קשב במרחב, בזמן ובין החושים, והשילוב בין עיבוד מלמטה-למעלה (גירויים חיצוניים) ומלמעלה-למטה (ציפיות ורגשות) קובע מה ימשוך את תשומת הלב.

קשב סלקטיבי הוא היכולת לבחור מידע רלוונטי ולסנן מסיחים. הסכמות והרגלים משפיעים על מה שמושך את תשומת הלב שלנו. רגשות גם מכתיבים מה נבחין בו, לדוגמה כעס יכול להמיר את תשומת הלב לחולשות של האחר.

אדם מזהה מיד גירויים בעלי משמעות גבוהה לו, כמו שמו, "אפקט מסיבת הקוקטייל". מערכות עיבוד בסיסיות יכולות להעביר מידע משמעותי לעיבוד קשבי גם בלי קשב מוקדם.

משיכת קשב וקיבועו הן מיומנויות שונות. כדי להחזיק קשב לאורך זמן צריך עניין ממשי. פיצול קשב (לעשות כמה דברים במקביל) קשה, כי משאבי הניווט והמחשבה מוגבלים. אפשר לעקוף זאת על ידי אוטומטיות (הליכה בעת שיחה) או תיאום בין פעולות (ניגון בפסנתר).

הסטת קשב היא המעבר המודע ממוקד אחד לאחר. זו גמישות קוגניטיבית חשובה שמאפשרת להסתגל למצבים משתנים.

קשב מבוסס על רשתות מוחיות שונות לא על אזור יחיד. אזורים כמו קליפת המוח הקדם-מצחית ופיתול החגורה הקדמי מעורבים בשליטה ובהכוונה של הקשב. יש שלוש רשתות מרכזיות: רשת העוררות (alerting), דריכות ומוכנות; רשת הכוונת הקשב (orienting), מיקוד היכן להסתכל; ורשת בקרת הקשב (executive control), ניהול קונפליקטים ובחירת המידע שמגיע למודעות. נוירו-מוליכים כמו דופמין ואצטילכולין משפיעים על פעילותן.

מוטב לעצב סביבת עבודה עם פחות מסיחים, לחלק משימות לחלקים ברורים ולתרגל מיומנויות כדי להפחית דרישת קשב. אימון מוחי ומשחקים ממוחשבים יכולים לשפר מרכיבים של הקשב, במיוחד הקשב החזותי. הפרעות קשב עלולות להוביל לפיזור דעת שמשפיע על בטיחות ותפקוד יומיומי.

המחקר בקשב חוקר אם הקשב פועל כ"פנס" שמרכז את העיבוד במקום אחד, או כ"עדשה" שיכולה להרחיב ולהתפזר. קיימות גם תאוריות שמדברות על קשב המופנה לאובייקטים ולא רק למיקומים. הוויכוח מתי הסינון מתרחש, מוקדם או מאוחר בתהליך העיבוד, ממשיך להיות נושא מרכזי במחקר.

קשב הוא היכולת לשים לב לדבר חשוב כרגע. הוא עוזר לנו להקשיב, להסתכל וללמוד בלי להיתקל בהרבה הסחות.

הקשב בוחר מתוך כל מה שאנו רואים ושומעים את מה שחשוב. דמיינו פנס שמאיר מקום קטן, כך אנחנו רואים טוב יותר את מה שעל הפנס.

ככל שחוזרים על משהו, נתרגל אליו ונפסיק לשים לב. זה עוזר לקשב לעבור לדברים חדשים.

פעולות שקורות בלי לחשוב, כמו ללכת, נקראות אוטומטיות. הן חוסכות קשב.

קשב שמיעתי עוזר להבין מילים וקולות. קשב חזותי עוזר לנו לראות דברים חשובים ולקרוא.

לפעמים אנחנו משייכים קול לעצם שאנחנו רואים. זה מה שקורה כשנראה בובה "מדברת" על הבמה.

קשה להקשיב לשני דברים חשובים בו‑זמנית. קל יותר לשמור על קשב אם מה שאנחנו עושים מעניין.

יש במוח רשתות שונות שמסייעות לקשב: רשת דריכה (מתי להיות מוכנים), רשת כוונת (לאן להסתכל) ורשת בקרה (מי מחליט מה חשוב).

כשקשה לשים לב זה יכול להקשות בלימודים. אפשר לתרגל קשב בעזרת משחקים ותרגולים שיעזרו לשפר אותו.

דוגמה פשוטה: כשמחפשים כדור אדום בחדר, אנחנו מפנים קשב לצבע האדום ולעצם העגול. זה עושה את החיפוש קל ומהיר יותר.