קשר עשרים ביולי היה ניסיון של קבוצת קצינים ואזרחים גרמנים להפיל את המשטר הנאצי ולהתנקש בחיי אדולף היטלר ב-20 ביולי 1944. המיזם הובל בידי הקולונל הרוזן קלאוס שנק פון שטאופנברג. הפיצוץ שנועד להרוג את היטלר נכשל לאחר שהחבילה עם הפצצה הוזזה מעט, והיטלר נפצע קלות בעוד אחרים נהרגו. לאחר הכישלון נעצרו רבים מהקושרים ונענשו בחומרה, כולל הוצאות להורג.
לאורך שלטון היטלר תכננו קבוצות שונות להדיחו. חלק מהקושרים היו קצינים בכירים בוורמאכט (צבא גרמניה). הם זעמו על החלפת גנרלים נאמני-היטלר, על דרישות שבועת נאמנות אישית, ועל ההרפתקנות הצבאית שסיכנה את המדינה. אירועים כמו ועידת מינכן (1938) והפלישה לברית המועצות חיזקו אצל חלקם את ההכרה שהמשטר מסוכן.
כמה קושרים הפעילו מניעים צבאיים גרידא, פחד מהחלטותיו של היטלר, אך רבים נחרדו גם מפשעי המלחמה: רצח יהודים, הוראות לפגיעה באזרחים ושיטות אלימות נגד שבויי מלחמה. ב-1941 נעשה ניסיון לעצור את היטלר בחזית הרוסית, אך שמירתו המאסיבית מנעה זאת. עם כישלונות גרמניה בשנה־שנתיים האחרונות של המלחמה גבר הצורך שראו הקושרים בפעולה.
סביבה אינטלקטואלית ופוליטית בשם "חוג קרייזאו" (קרייזאו הוא שם אחוזה) ניסחה רעיונות למה תיראה גרמניה אחרי הנאציזם. החוג כלל אריסטוקרטים, משפטנים ודיפלומטים. הם שיערו מבנה פוליטי מתון בסגנון סוציאל־דמוקרטי על בסיס ערכים נוצריים. חוג זה סיפק לגיטימציה אידאולוגית לקשר, אך לא היה גורם מבצעי עיקרי.
בשנת 1944 שימש שטאופנברג כראש מטה בחלק מהמקרים. הוא הצליח להחדיר פצודת זמן לחדר הישיבות במפקדת היטלר בוולפשאנצה ("מאורת הזאב", שם מרכז מטהו). הפצצה התפוצצה, אך היא הוזזה בתיק על ידי גנרל היינץ בראנדט. הזזת התיק ופריטים אחרים גרמו לחציצה בין הפצצה להיטלר, ולכן היטלר שרד.
שטאופנברג טס לאחר הפיצוץ לברלין כדי להפעיל את תוכנית "ולקיריה" (Walküre), שם קוד לתכנית העברת כוחות והפעלת פקודות חירום שתוכננו לשעת משבר. ההנחה הייתה שהיטלר מת, והוראות וולקיריה הובילו לתזוזת כוחות. עם זאת, כשהמפקדה בברלין גילתה שהיטלר בחיים, אנשי צבא רבים לא הצטרפו למרד. חלק מהמפקדים סירבו לפעול, וכך התוכנית קרסה.
לאחר הכישלון נעצרו מאות עד אלפי חשודים. את המעצרים פיקחו האס אס (משמר סודי נאצי) והגסטאפו (משטרה חשאית). רבים הובאו לבית הדין העממי, שנוהל בידי רולנד פרייזלר. במשפטים אלה הנאשמים הושפלו ונידונו למוות במקרים רבים. כמה מן המפורסמים שבהם, כמו שטאופנברג, הוצאו להורג במהירות.
בין הנחקרים היה גם הפלדמרשל ארווין רומל. לא ברור במידה מלאה אם תמך בפועל בקשר. רומל הוצע לו לבחור בהתאבדות במקום משפט פומבי, והוא מת לאחר ששתה רעל; דבר זה הוצג רשמית כהשלכות מפצעיו.
בחודש אוגוסט נערכו סדרות של משפטים בבית הדין העממי. ההליכים היו תיאטרליים ופומביים, והוקלטו במצלמות. הכותרות והעדויות שימשו גם לחיזוק דמות ההשלטה ולכאוס הציבורי שאחריו.
האירוע עורר עניין ספרותי וקולנועי. בין העבודות המוכרות: הרומן "ליל הגנרלים" וסרטים בהם נרקזו סצנות מן ה-20 ביולי. בשנת 2008 יצא הסרט "מבצע ואלקירי" שמתמקד בניסיון של שטאופנברג ובאירועים שסביבו.
ב-20 ביולי 1944 ניסו קבוצת קצינים ואזרחים בגרמניה להרוג את אדולף היטלר. המנהיג היה קלאוס שנק פון שטאופנברג. הם שם פצצה בחדר שבו ישב היטלר. הפצצה התפוצצה, אך היא הוזזה והתיק הגן על היטלר. היטלר נותר בחיים.
אנשים אלה לא אהבו את היטלר. חלקם פחדו מהמלחמה שהוא גרם לה. אחרים זעזעו ממעשיו נגד יהודים ואזרחים. הם תכננו להחליף אותו כדי שגרמניה תתנהג אחרת.
קבוצה בשם חוג קרייזאו חשבה מה אפשר לעשות אחר כך עם גרמניה. הם דיברו על מדינה צודקת יותר. הם לא היו אלה שעשו את ההתנקשות, אבל נתנו רעיונות.
שטאופנברג נכנס למפקדת היטלר ובוולפשאנצה (שם מיוחד למקום). הוא שם פצצה עם שעון. אחרי הפיצוץ היטלר היה פצוע קל. שטאופנברג חשב שהצליחה, וטס לברלין. כששם הוא גילה שהכל נכשל כי אנשים לא פעלו.
לאחר מכן עצרו רבים מן המעורבים. הם נשפטו במשפטים שמחים להם ולא היו הוגנים. הרבה נעצרו ונענשו קשות. כמה מתו.
על האירוע נכתבו ספרים והופקו סרטים. בין הסרטים מוכר "מבצע ואלקירי" שבו משחק טום קרוז.
תגובות גולשים