קשר סיבתי משפטי

קשר סיבתי משפטי הוא הזיקה שבין מעשה לתוצאה, שבאמצעותה המשפט קובע אם יש להטיל על האדם אחריות או אשמה. יש להבחין בין קשר סיבתי עובדתי, האם המעשה גרם בפועל לתוצאה, לבין הקשר הסיבתי המשפטי, האם ראוי להטיל אחריות על התוצאה שנגרמה.

הבחינה המשפטית של הקשר הסיבתי בוחנת לא רק האם המעשה יצר את הנזק בפועל, אלא גם האם הנזק היה צפוי או היה בתחום הסיכון של המעשים. הקשר הסיבתי משמש מעין מסננת: הוא מפטר ממי שגרם לנזק בחשיבה העובדתית כאשר הנזק לא היה צפוי או לא היה בתחום הסיכון של ההתנהגות.

בפסיקה הישראלית נקבעו שלושה מבחנים מרכזיים לקביעת הקשר הסיבתי המשפטי. פסק הדין המנחה הוא פאר נ' חברה לבניין סילבוט, שבו נקבעו המבחנים: מבחן השכל הישר, מבחן הצפיות ומבחן הסיכון.

מבחן הסיכון בוחן אם תהליך הגרימה והסוג של הנזק הם בדיוק אותם סיכונים שהחוק רצה להגן מפניהם. מבחן זה משמש בעיקר בעוולות של אחריות חמורה, ולא רק ברשלנות. דוגמה רלוונטית בפסיקה היא פרשת שולמן, בה בית המשפט קבע כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נועד לכסות גם סוגי סיכונים מסוימים.

מבחן הצפיות מיושם בעיקר בעוולת הרשלנות. הוא קובע שקשר סיבתי קיים כאשר המעוול היה צריך לצפות כי מעשהו עלול לגרום לנזק. בבדיקה זו בוחנים בעיקר את סוג הנזק ואת הליך הגרימה. לגבי היקף הנזק, הפסיקה הישראלית הקלה ונקבע כי בדרך כלל היקף גדול נחשב צפוי, אלא אם היקף זה אינו צפוי באופן הגיוני. עיקרון חשוב הוא "עיקרון הגולגולת הדקה": המעוול יישא באחריות גם אם הניזוק היה רגיש במיוחד, והנזק שהתרחש היה תוצאה של חלשותו של הניזוק.

מבחן זה בודק האם תכונות ההתנהגות של המזיק תרמו בפועל לתוצאה. הקשר הסיבתי נשלל רק אם בהליך הגרימה נכנס גורם בלתי צפוי במידה רבה, כמו אירוע טבע חריג, צירוף מקרים מיוחד או מעשיהם הרצוניים של אחרים, בתנאי שזה קרה לאחר הפעולה הרשלנית.

חריגים חשובים שנקבעו בחוק ובפסיקה: אירוע טבע בלתי רגיל; תרומה סיבתית שהיתה רק של זמן ומקום; ואשמו של אדם אחר שהיה הסיבה המכרעת לנזק. בפסיקה הישראלית נדונו מקרים כמו ועקנין (קפיצה לבריכה ללא שילוט), מירו (השארת נשק במקום) ובני ציון (מקרה רפואי שבו הנזק שבא לא היה הנזק הצפוי), שמדגימים את יישום המבחנים.

הקשר הסיבתי מקשר בין יסוד ההתנהגות ליסוד הנזק. הוא קובע קיום אחריות ונקודת פתיחה לקביעת היקף הפיצוי. שאלת היקף האחריות נבחנת גם היא יחסית לקשר הסיבתי, ופורטה בסעיף 76 לפקודה.

מקור המונח במשפט האנגלו־אמריקאי. בישראל בתי המשפט פיתחו מבחנים ברורים אך גמישים. קיימת מגמה להרחיב את חובת האחריות, בין היתר בהורדת רמת הדיוק הנדרשת לצפיות ובהתייחסות לצורכי מדיניות. הדיון נמשך גם לגבי המקור החוקי: הצעת חוק דיני ממונות מציעה למקם את הקשר הסיבתי בעיקר תחת מבחן הסיכון, כזה שיאגד בתוכו שיקולים של צפיות, אינטרס מוגן ואופי האחריות.

שאלות פתוחות כוללות את יחסי המבחנים השונים, מעמדם של הגורמים המתערבים והשפעת התפתחויות משפטיות אחרות. יש גם ביקורת פמיניסטית שמציינת שהמדד האובייקטיבי של "האדם הסביר" עלול להתעלם מסיטואציות שמאפיינות נשים, כמו הרגשה מתמשכת של סיכון במקרים של אלימות מינית. הפסיקה והמגמות החקיקתיות עשויות לשנות את האיזון בין הגמישות לשקיפות במבחנים.

קשר סיבתי משפטי הוא הקשר בין מעשה לתוצאה שגורם לאחריות. פירוש: צריך לבדוק אם מעשה של מישהו באמת צריך להוביל לתשלום או עונש.

הקשר הסיבתי בודק שתי שאלהות: האם המעשה גרם לנזק בפועל, והאם הנזק היה צפוי או היה בתחום הסיכון של המעשה. אם לא, לפעמים לא מטילים אחריות.

מבחן הסיכון בודק אם מה שקרה הוא בדיוק מה שהחוק רצה למנוע. לדוגמה: אם חוק דורש שילוט ליד בריכה נגד קפיצה מסוכנת, אז פגיעה בקפיצה שכמעט תמיד קורית שם היא בתחום הסיכון.

מבחן זה אומר: האם האדם יכול היה לצפות שהמעשה שלו ייגרם נזק? אם כן, יש קשר סיבתי. גם אם הנזק חמור בגלל חולשת הנפגע, המעוול יכול עדיין להיות אחראי (זה נקרא עיקרון הגולגולת הדקה).

מבחן פשוט שבודק אם הגורמים שהובילו לנזק הם סיפוקים סבירים. הקשר ינותק רק אם קרה משהו לא צפוי מאוד, כמו אסון טבע נדיר.

דוגמאות קצרות:
- מקרה של בריכה בלי שלט (ועדקנין): השופט קבע שחוסר השלט הוא בסיכון שהחוק רצה למנוע.
- מקרה של נשק שהושאר ונעשה בו שימוש (מירו): בית המשפט בדק אם התנהגות הבעלים הייתה צפויה.
- מקרה רפואי (בני ציון): הנזק שנקרה לא היה הנזק שהרופא ציפה, ולכן לא תמיד יש אחריות.

בסוף, חוק חדש שמציעים עשוי להחליט שקובעים את הקשר לפי מבחן הסיכון. יש גם דיון האם יש להקשיב לקבוצות שונות, כמו נשים, כששואלים מה אדם 'יכול היה לצפות'.