דיני הנזיקין עוסקים במצב שבו מפגש בלתי רצוי בין שני צדדים גורם נזק, והשאלה אם על הפוגע חלה חובה לפצות. לפני קביעת אחריות בוחנים את שאלת הקשר הסיבתי, היחס של סיבה ותוצאה בין מעשה הנזק לתוצאה שנגרמה.
הקשר הסיבתי נבחן כדרישה כפולה לפי סעיף 64 לפקודת הנזיקין: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. קשר סיבתי עובדתי בוחן האם מעשיו של המזיק היו סיבה לנזק. קשר סיבתי משפטי בודק אילו מן הנזקים שנגרמו בעקיפין יש לייחס לאחריות, כלומר סינון לפי שיקולי מדיניות.
החוק קובע כי "אשם" הוא מעשה או מחדל שמהווה סיבה או אחת הסיבות לנזק. מבחן הקשר העובדתי אינו מפורט בפקודה; יש לבחון אם האירוע היה גורם או אחד הגורמים לתוצאה.
המבחן הקלאסי קובע: אם בלי ההתנהגות המזיקה התוצאה לא הייתה מתרחשת, הרי יש קשר עובדתי. התובע צריך להוכיח זאת על פי מאזן ההסתברויות (יותר סביר מאשר לא). המבחן יילקח בחשבון אחרת במקרה של מעשה מול מחדל. בפרשת שיאון, למשל, נקבע שההפלה בבריכה הייתה הגורם לנזק בברך.
הבעיה היא שבעת ריבוי גורמים המבחן יכול להיכשל. יש מקרים של "עמימות סיבתית" שבהם לא ניתן לזהות גורם הכרחי יחיד.
עמימות נובעת כאשר מספר גורמים, כשכל אחד מהם מספיק לגרום לנזק, פעלו יחד או בזמנים שונים. זה קורה כשמספר מעוולים פועלים בנפרד או יחד ויכלו כל אחד לגרום לנזק בעצמו. הקושי כולל גם מקרים שבהם חלק מהנזק נגרם על ידי אחרים ולא ניתן לחלקו.
ריבוי גורמים, גרימה סימולטנית: שני מעוולים גרמו לנזק אחד, וכל אחד יכול לטעון שהאחר הוא הגורם ההכרחי.
ריבוי גורמים, גרימה דו שלבית (בליעת נזק): כאשר מזיק ראשון גרם לנזק ראשון ומאוחר יותר גורם שני החריף או החליש את הנזק. הפסיקה מבחינה בין מצבים: אם הנזק הסתיים, כל מי שהוסיף אחראי רק לתוספת; אם הנזק מתמשך, יש בעיות חלוקה והפסיקה לעתים מחייבת את המזיק השני במלוא הנזק.
מקרים בולטים בצד זה נדונו בפרשות גבאי, חננשוילי ונגר, שבהן הובהר כי כאשר לא ניתן להפריד בין חלקי הנזק, לפעמים עובר נטל ההוכחה אל המזיק המאוחר.
אחריות קיבוצית היא רעיון לפיו כל חבר בקבוצה שעליה מצביע הניזוק יכול להיחשב אחראי כשלא ניתן לזהות את המעוול. בפסיקה הישראלית הרעיון נדחה בדרך כלל, כי הוא סותר את דרישת האשם האישי. עם זאת, התביעה הישראלית הותירה מקום להקלת דרישות ההוכחה במקרים מסוימים (למשל בפרשת עמיר), והוצעו פתרונות מתונים כמו העברת נטל ההוכחה לכל אחד מקבוצת החשודים כדי להראות שאינו אשם.
זכאות קיבוצית מתייחסת למצב שבו ידוע מי הפוגע אך לא ברור אילו אנשים בסביבה ניזוקו כתוצאה מהעוולה. דוגמה: מזהם שמעלה את שכיחות מחלה בסביבה; קשה לקבוע מי חלה בזכותו.
מבחן הדיות (sufficiency): חלופה למבחן הקלאסי. בוחנים אם התנהגותו של המזיק הייתה גורם יסודי ומהותי אפילו אם לא הייתה יחידה הכרחית.
'מאזן ההסתברויות' והמעבר לשיטה יחסית: כללית התובע צריך להוכיח הסתברות מעל 50% כדי לקבל פיצוי מלא. בפסיקה הוכרה דוקטרינת "אובדן סיכוי" (בפרשת פתאח) שבה ניזוק זכאי לחלק מהפיצוי לפי שיעור אובדן הסיכוי, גם אם השיעור נמוך מ-50%.
העברת נטל ההוכחה: כאשר המזיק גרם נזק ראייתי (למשל נמנע מביצוע בדיקה שהייתה מבהירה עובדות), הנטל עובר אליו והוא צריך להוכיח שהנזק לא נגרם עקב מעשהו.
הגמשת הראיות: בבתי-משפט מאפשרים לעיתים שימוש בידע מעשי ומומחים גם כשאין ראיות מדעיות מוחלטות (כמו בפרשת קרישוב).
סעיף 439(ב) בקודקס מציע להכיר שכל אחת מהתנהגויות העוולתיות שנמצאות כ"מספיקות" לנזק תיחשב כגורם עובדתי. המטרה היא לעצור את בעיית ה"נפילה בין הכיסאות" כשיש יותר ממעוול אחד.
הדיון באיזו מידה לחוקק פתרונות לעמימות סיבתית נמשך. חלק מהחוקרים טוענים שקביעה מפורשת בחקיקה קשה מדי ויש להשאיר מקום לפיתוח בפסיקה. שיטות זרות מציעות פתרונות חלופיים, למשל אחריות יחסית באנגליה ובעקרונות אירופאים.
במשפט העברי מקובל להבחין בין גרימה ישירה לעקיפה. קיימת גם התמודדות עם ריבוי גורמים, ויש מחלוקות הלכתיות על נטל הראיה במקרים של ספק סיבתי.
דיני הנזיקין עוסקים במצבים שבהם מעשה של מישהו פוגע באחר ונגרם לו נזק. שואלים מי צריך לשלם ולמה.
קשר סיבתי = קשר בין סיבה לתוצאה. צריך להוכיח שאם לא היה המעשה המזיק, הנזק לא היה קורה.
המבחן אומר: אם בלי המעשה הנזק לא היה קורה, אז מי שעשה זאת אשם. התובע צריך להראות שזה יותר סביר מאשר לא.
דוגמה פשוטה: מדריכה הדיחה נערה בבריכה. אלמלא ההדחה הנערה לא הייתה נופלת ונפגעת.
לפעמים כמה אנשים או דברים יכולים לגרום לאותו נזק. זה נקרא "ריבוי גורמים". אז קשה לדעת מי האשם. למשל שתי מדורות שלא כובו גרמו לאש שנפגעה בבית.
הפתרונות: בתי המשפט יכולים לחלק את האחריות, לחייב מישהו לפי חלקו, או להעביר את הנטל להוכחה אל מי שהסיר ראיות. הם גם לפעמים נותנים פיצוי לפי "אובדן סיכוי", כמה קטן הסיכוי שהנזק לא היה קורה.
במשפט העברי גם מבחינים בין גרימה ישירה לעקיפה. יש שם דעות שונות מי חייב לשלם כשלא ברור מי עשה את הנזק.
תגובות גולשים