קשת (כלי מיתר)

קשת היא הכלי שמנגן על מיתרים בכלי קשת. השימוש בקשת לנגינה עתיק ונתגלה בתרבויות רבות, כאשר הקשתות הראשוניות דמו מאוד לקשתות ציד ועשויות היו לשמש לשתי המטרות.

הקשת המוכרת במוזיקה המערבית של היום פותחה במאה ה-19 מתוך קשתות מוקדמות יותר. בדרך כלל הקשת עשויה מעץ גמיש; בקשתות מקצועיות נפוץ עץ הפרנמבוקו. על הקשת מונחת רצועת שערות זנב סוס, שמרסנת את המיתר.

על מנת להגביר את החיכוך בין השערות למיתר מקצפים את השערות בשרף הנקרא קולופוניום. קולופוניום הוא שרף מייצור עצי מחט; הוא מזכך ומחספס את הקשת, וכך עוזר להפיק קול יציב.

בקצה הקרוב ליד הנגן יש חלק הנקרא פרוש (בגרמנית: "צפרדע", בגלל הצורה). הפרוש מוסיף משקל לקשת ומאפשר אחיזה נוחה. בקצה זה נמצא גם בורג שמקשיח או מרפה את שערות הקשת; שינוי המתיחות משנה את איכות הצליל ורגיש לתנאי הסביבה.

עיקר הפעולה של הקשת היא להרעיד את המיתר בצורה מחזורית, מאות תנועות קטנות בשנייה, וכך להפיק צליל רציף. עם הקשת אפשר לשלוט בעוצמה, באורך הצליל ובצבעו (טימבר, איכות הצליל). בדינמיקה מוסיקלית מקובל לתקוף תווים מודגשים בקשת יורדת (מהפרוש אל החוד) ותווים פחות מודגשים בקשת עולה.

מעבר לכלי הקשת המסורתיים, אפשר לנגן בקשת גם על כלי אחרים. למשל משתמשים בה על ויברפון ולעתים על מסור מוזיקלי כדי ליצור צלילים מיוחדים.

קשת היא הכלי שמגרד על המיתר כדי להוציא צליל. משתמשים בקשת לנגינה כבר בתקופות מאוד קדומות.

הקשת של היום התפתחה במאה התשע עשרה. היא עשויה מעץ גמיש ובעלת רצועת שערות זנב סוס.

על השערות מורחים שרף דביק שנקרא קולופוניום. קולופוניום עוזר לשערות להיאבק במיתר ולהוציא צליל נקי.

בקצה הקשת ליד היד יש חלק שנקרא פרוש. הפרוש עוזר להחזיק את הקשת. יש גם בורג קטן שמחזק או מרפה את השערות.

הקשת מרעידה את המיתר מהר מאוד ויוצרת צליל רציף. בדרך כלל תווים חזקים מנוגנים בקשת יורדת. אפשר לנגן בקשת גם על כלי אחרים, כמו ויברפון או מסור מוזיקלי.