קשת רובינסון

קשת רובינסון הוא כינוי למחלף מדורג (מעבר עם מפלסים ומדרגות) שביצע עלייה להר הבית בירושלים בימי בית המקדש השני. המחלף איפשר לעולים לעלות מרחבת הרחוב הנמוכה אל מפלס הר הבית הגבוה. השם ניתן על שם החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון, שגילה שרידי הקשת ב-1838.

שרידי הקשת נמצאים בגן הארכאולוגי ליד הכותל המערבי, כ-12 מטרים צפונית לפינה הדרום‑מערבית של הר הבית. בסיס המחלף היה מבנה מרובע גדול, שרובו נהרס בחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה. בקומה התחתונה שנשמרה נתגלו מקוואות ציבוריים (בריכות טבילה), צנרת מים שאולי קושרה לאמה העליונה (תעלת מים) וריצוף פסיפס שהעיד על פאר המבנה.

העלייה התחילה בגרם מדרגות בחלקו הדרומי של המבנה. המדרגות הובילו לרחבה שעל גג המבנה. משם העולים פנו ימינה, עברו מעל קשת ענקית ונכנסו דרך פתח כפול אל רחבת הר הבית.

הקשת עצמה השתרעה על פני הרחוב וניצבה כ-13 מטרים מהכותל. רוחבה של הקשת היה כ‑15.2 מטרים, רדיוס הקשת כ‑6.5 מטרים, וגובהה מעל הרחוב כ‑17.5 מטרים. משקלה המשוער הגיע עד כ‑1,600 טון. בסיס הקשת, שנקרא אומנה (הבסיס הרחב של הקשת), הכיל חנויות קטנות ונדבכים מאבני ענק, בדומה לאבני הכותל.

הקשת נבנתה בטכניקת רומים: בנו פיגומי עץ חצי־עגולים, סיתתו את האבנים בצורת טרפז והניחו אותן על הפיגומים. לאחר הכנסת האבן הראשה (האבן במרכז הקשת) הוסרו הפיגומים, והאבנים נצמדו זו לזו בצורה יציבה. אפשר להבחין באבני התמך בכותל המערבי שעדיין נשארו, שמעידות על השיטה הזאת.

שיפוץ הר הבית מיוחס למלך הורדוס בסוף המאה ה‑1 לפנה"ס, ולכן מקובל לייחס לו גם את בניית המחלף. ממצאים ארכאולוגיים, כולל מטבעות שנמצאו בסמוך, מראים שהעבודות נמשכו אחרי מותו של הורדוס והושלמו רק בתקופות מאוחרות יותר.

במהלך חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה הרומאים הרסו את המבנה. נראה שהם הצליחו לשלוף את האבן הראשה, והקשת קרסה בבת אחת. הריסתה ניכרת בהרס הרחוב ותעלות הביוב מתחתיה.

רובינסון גילה את השרידים ב‑1838. מאוחר יותר חקר צ'ארלס וורן את המקום, והוא חשף חלקים מהאומנה והחנויות. חפירות בשנות ה‑70 הראו את בסיס גרם המדרגות, והבהירו שמדובר במחלף ולא בגשר. נמצאה גם כתובת מתקופה ביזנטית, וחלק מהאתר משמש כיום מקום תפילה לנשות הכותל.

קשת רובינסון הייתה קשת ענקית בכניסה להר הבית בירושלים. הקשת הייתה חלק ממחלף מדורג (מעבר עם מדרגות). היא עזרה לעולים לעלות מהרמה הנמוכה אל הר הבית.

השרידים נמצאים ליד הכותל המערבי, בגן הארכאולוגי. הבסיס היה מבנה גדול עם מקוואות (בריכות טבילה) וחנויות. המדרגות הובילו לרחבה, ומשם המשיכו מעל הקשת אל שער הר הבית.

הקשת הייתה רחבה מאוד, כ‑15 מטרים. קוטר הקשת היה כ‑13 מטרים, וגובהה היה כ‑17.5 מטרים מעל הרחוב. משקלה היה גדול מאוד, אף עד כ‑1,600 טון.

הרומאים בנו את הקשת על פיגומי עץ (שלד עץ), והניחו אבנים מסותתות בצורה מיוחדת. כאשר הוצבה האבן במרכז, הורידו את הפיגומים והקשת נעמדה בעוצמה.

סבורים שהקשת נבנתה בזמנו של הורדוס, בסוף המאה ה‑1 לפני הספירה.

בשנת 70 לספירה, כשהעיר נפלה, הקשת נהרסה.

החוקר אדוארד רובינסון גילה את השרידים ב‑1838. חפירות נוספות חשפו חנויות ובסיס מדרגות. היום המקום קרוב למקום תפילה לנשות הכותל.