ראובן מרגליות

ראובן מרגליות (30 בנובמבר 1889, 28 באוגוסט 1971) היה רב, חוקר תורני וספרן. הוא חיבר ספרים רבים בתחומי הלכה, תלמוד, דרוש וקבלה (תורת המיסטיקה היהודית). זכה בפרס ישראל ובפרס הרב קוק לספרות תורנית.


נולד בלמברג (לבוב) שבגליציה להורים משה ומרים. בצעירותו למד אצל רבנים מקומיים, אך בעיקר למד באופן עצמאי. בגיל 11 כתב חיבור ראשון על חושן משפט. כשהיה בן 14 נאלץ לנהל את חנות אביו לאחר מות אביו. בתקופה זו החל לפרסם מאמרים בעיתונות התורנית.

בגיל 18 נישא לחיה גנדיל. בגיל 22 הוציא לאור את ספרו תולדות אדם, על המהרש"א, שהקדיש לזכר אביו. אחר כך פרסם ספרים נוספים, ובהם הערות על התוספות ועל חיבורים תורניים אחרים. בהשנים שלפני ומלחמת העולם הראשונה המשיך לפרסם, ובהמשך נדפסו חלק מספריו גם שנים רבות לאחר מכן.

בתרע"ד (1914) הוסמך לרבנות על ידי רבנים בולטים. עם זאת לא קיבל משרה רבנית קבועה, ופתח עסק לספרים. החנות הפכה למקום מפגש לדיונים ולחילופי מידע על ספרים תורניים.

בעת מלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה. הוא קיבל צו גיוס לצבא האוסטרו-הונגרי והסתתר תקופה ארוכה. בתקופה זו כתב את הספר נפש חיה. בעקבות הסמכתו לרב קיבל פטור מהשירות הצבאי. אשתו הראשונה חלתה ונפטרה בשנת תר"ץ (1930), ללא ילדים.

עד שנת תרצ"א פרסם כעשרים ספרים. הוא היה פעיל ציבורית בתנועת המזרחי ובקרן קימת לישראל בגליציה, והיה מעורב בהקמת בתי ספר דתיים לאומיים.


בשנת 1934 עלה ארצה והתיישב בתל אביב. הצעות לשמש כרב במושבות שונות נדחו, כנראה כי העדיף לא לכהן בתפקיד בשכר. בארץ נישא בשנית לאסתר בתו של הרב מאיר הכהן טויבה. גם מנישואין אלה לא נולדו לו ילדים.

ממנה עלייתו שימש מנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב. בתקופתו גדלה הספרייה ממספר מצומצם של כ־50 כרכים לכ־54,000 ספרים. ב־1967 יצא לפנסיה. הוא שימש גם כחבר במועצות ובמוסדות רבים, בין השאר במכון לעריכת התלמוד הישראלי, במוסד הרב קוק, ביד ושם ובארגונים קהילתיים ותורניים. בבחירות לכנסת השישית הוצב מיקום סימבולי ברשימת המפד"ל.

בשנותיו האחרונות חלה ונפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב. נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.


מרגליות נודע בבקיאות רחבה בספרות התורנית. בספריו הוא מצטט אלפי מקורות ומציג חידושים פרשניים. בין חידושיו היו פרשנויות נועזות לטקסטים, כמו הסברים על "ארבע מאות בניו של דוד" ועל נושאים אחרים המופיעים במקורות.

תחומי כתיבתו כללו הלכה ותלמוד, דרוש (דרשות), ביוגרפיה, מחקר וקבלה. כתב ספרים הלכתיים כמו טל תחיה, נפש חיה, מקור הברכה ומרגליות הים. בתחום הדרוש הוציא אסופות של מאמרים ושיעורים. בתחום הביוגרפיה חקר ושיפר את תולדות מספר ראשונים ואנשי חסידות.

בתחום הקבלה ערך מהדורות חשובות של הזוהר, תיקוני הזהר וזוהר חדש, ולצידן הוסיף אלפי הערות שכינה "ניצוצי זהר". להערות אלה ערך ביקורת טקסטואלית, השוואות ודיונים הלכתיים.

הוא חקר גם את הרמב"ם וכתב מאמרים על הלכותיו והשוואות בינו לבין מקורות אחרים. כמה מספריו יצאו במהדורות מנוקדות ובאוספים לאחר מותו. בשנת תשס"ד הוקם מכון להוצאת כתבי מרגליות.


מרגליות ניהל ויכוח ציבורי קשה עם פרופ' גרשום שלום (גרשם שלום). הדיון עסק בשאלות של העמדת דמויות היסטוריות בסוגיות כמו השבתאות ובפרשנות מקורות קדומים. מרגליות תקף את מסקנותיו של שלום ופרסם מאמרים תשובתיים. מלחמות המלים כללו האשמות הדדיות על דיוק מחקרי והבאת מקורות לשם הוכחה.

בנוסף התעוררה מחלוקת נוספת בין השניים סביב פרשנות של דרוש בשם "התנינים לנתן העזתי". יש טענות שמאוחר יותר היו ניסיונות פיוס, אך יש שחסרו סימנים להשלמה מלאה.


קיבל פרסים ושבחים על פועלו כסופר, חוקר וספרן.


כתב וערך עשרות ספרים בעריכה פרטית ובמוסדות תורניים. עבודותיו כללו מהדורות של ספרי קבלה, חיבורים הלכתיים, מאמרי מחקר ודרושים. אחרי מותו יצאו חלק מספריו במהדורות חדשות.

כתיבתו זכתה גם לביקורת. היו שתקפו אותו על חוסר הצגה מסודרת של השמות ומקורותיו. מרגליות עצמו הכיר בכך שבחלק מספריו לא תמיד ציין מקור במפורש.

ראובן מרגליות נולד ב־1889 בלמברג (לבוב). זה מקום בגליציה. הוא היה רב. רב הוא מנהיג דתי ולומד תורה.

כבר בילדותו למד לבד וכתב חיבור קטן בגיל 11. בגיל 14 אביו נפטר והוא ניהל את חנות המשפחה. בגיל 18 נישא לראשונה.


בתקופת חייו כתב ספרים על חכמי עבר והוציא ספרים תורניים רבים. בגיל 24 הוסמך לרבנות, אך לא לקח משרה מלאה של רב. במקום זאת פתח חנות ספרים. החנות הפכה למקום מפגש ללימוד ולדיון.

במלחמת העולם הראשונה ברח לווינה. שם כתב חלק מספריו. אשתו הראשונה חלתה ונפטרה ב־1930. עד שנת 1931 הספיק להדפיס כ־20 ספרים.


בשנת 1934 עלה לארץ וגר בתל אביב. בארץ נישא בשנית, ולא היו לו ילדים.

הוא ניהל את ספריית הרמב"ם בתל אביב. ספרייה היא מקום שבו מאחסנים ספרים. בתקופת ניהולו גדלה הספרייה מ־50 ספרים לכ־54,000 ספרים.

הוא שיתף פעולה בארגונים תורניים ועזר בייסוד מוסדות. בשנת 1971 נפטר בתל אביב.


מרגליות כתב על הלכה, תלמוד, דרשות וקבלה. קבלה היא הלימוד על חלקים סודיים במסורת היהודית.

הוא ערך מהדורות של ספרי זוהר והוסיף אלפי הערות בשם "ניצוצי זהר". הוא גם פרסם חידושים על פסוקים ומנהגים.

כמה חוקרים טענו שהוא לא תמיד ציין את כל המקורות. אחרי מותו יצאו מהדורות נוספות של ספריו.


הוא הכניס עצמו לוויכוח גדול עם פרופ' גרשום שלום. הוויכוח עסק בפרשנות טקסטים עתיקים. היו חילוקי דעות חריפים, ולעתים ניסו להשלים אחר כך.