חובש כובע ראסטה עם צבעים אדום, ירוק, צהוב ושחור ולעתים תג עם היילה סילאסי.
ראסטפארי החלה בג'מייקה בתחילת המאה העשרים כתנועה פוליטית-דתית. מרקוס גארבי נחשב לאבי התנועה, והוא קישר את רעיון הפאן‑אפריקניות לשיבה רוחנית וגאולה של צאצאי העבדים. כשהוכתר היילה סילאסי קיסר אתיופיה ב-1930, רבים בג'מייקה ראו בכך הגשמה של החזון. ב-1966 ביקר סילאסי בג'מייקה, ונפגש עם אנשי התנועה; חלקם קיבלו אדמות באשאשמנה באתיופיה כדי להתיישב שם.
התנועה נרדפה על ידי השלטון הקולוניאלי, אך בשנות ה-60 וה-70 הרגאיי ומוזיקאים כמוהו של בוב מארלי הפיצו את רעיונות הראסטפארי בעולם. לאחר מות סילאסי ב-1975 התנועה המשיכה להתקיים, ובשנות ה-80 היא נטתה יותר לכיוונים חילוניים ולשימוש סימבולי בסמלים.
ראסטפארי משלבת אלמנטים מנצרות אתיופית, יהדות ומסורות אפריקניות. היא כוללת כמה עקרונות מרכזיים.
הראסטפארי רואה את שורשיה באתיופיה. האמונה שמקורה בתנ"ך האתיופי (כברה נגסט) מחזקת תחושת שורש וזהות אפריקאית.
ברוב הזרמים היילה סילאסי נחשב לדמות משיחית, צאצא לשושלת שלמה־מלכת שבא. מבחינת מאמינים רבים הוא תגלמות אלוהים באדם.
הראסטפארי מתנגדת למוסדות שנחשבים כ'בבילון', סמלים של שליטה, ניצול וקפיטליזם. המטרה היא לשחזר זהות וכבוד לשחורים.
דרדלוקס, בעברית ראסטות, הן תסרוקת מקושרת המזוהה עם התנועה. הן מסמלות חיבור לשורשים, התנגדות לנורמות המערביות ולעתים דימוי לרעמת האריה, סמל שבט יהודה.
שילוב האדום, השחור, הירוק והצהוב מקושר לפאן‑אפריקניות ולדגל אתיופיה. כל צבע נושא משמעות סימבולית: דם, עור, אדמה ושפע רוחני.
הרגאיי היא ביטוי תרבותי מרכזי של הראסטפארי. מקורו במוסיקה עממית של ג'מייקה (מנטו) והתפתח בשנות ה-60. בוב מארלי ויוצרים אחרים הפיצו את המוזיקה והמסר העולמית.
גאנג'ה (מילת עממית למריחואנה) נתפסת בראסטפארי כצמח קדוש. המאמינים משתמשים בו במדיטציה ובטקסים רוחניים ולא רק להנאה. בג'מייקה הוא נחשב לאסור עד שנות ה-10 של המאה ה-21.
בג'מייקה מדברים אנגלית ופאטואה, ניב קריאולי. ראסטפארים מפתחים גם צורות שפה כמו "אייהרית", שילוב אמהרית ומילים שכנות, שמשקף חיבור לאתיופיה ולזהות.
יש כמה בתים (זרמים): ניאבינגי שמדגיש חיבור לטבע, בובו‑אשאנטי עם קהילות סגורות וחוקים מחמירים, ושנים עשר השבטים של ישראל, זרם מתון יותר עם קווים שנוטים לנצרות.
חובש כובע צבעוני של הראסטות, עם תמונה של היילה סילאסי.
ראסטפארי התחילה בג'מייקה לפני הרבה שנים. אנשים שחיו שם רצו גאווה וזהות אחרי תקופת העבדות. מרקוס גארבי הוביל את הרעיון. כשהיילה סילאסי הוכתר קיסר אתיופיה ב-1930, רבים ראו בו מושא כבוד.
ב-1966 סילאסי הגיע לבקר בג'מייקה. המוזיקה של בוב מארלי עזרה להפיץ את הרעיונות בעולם.
הראסטפארי משלבת אמונות מנצרות אתיופית וממסורות אפריקניות. הם מאמינים בקשר חזק לאתיופיה ובדמות חשובה אחת, היילה סילאסי.
ראסטות הן שיער מקושר לקצוות. הן מזכירות רעמת אריה. אנשים עונדים ראסטות כדי להראות חיבור לשורשים ולתרבות.
הצבעים אדום, ירוק, צהוב ושחור מאוד חשובים. אדום מזכיר דם וקושי מהעבר. ירוק מזכיר את אדמת אפריקה. צהוב ושחור מזכירים רוח ושורש.
הרגאיי היא מוזיקה שמגיעה מג'מייקה. היא מדברת על אהבה, צדק ושורשים. גאנג'ה היא מילה למריחואנה, והראסטפארים רואים בה צמח קדוש לשימוש בטקסים ובמדיטציה.
בג'מייקה מדברים גם פאטואה. יש זרמים שונים בראסטפארי. חלקם חיים בציבור, חלקם בוחרים קהילה מאוד מסודרת.
תגובות גולשים