רַבָּה בר נחמני (שנים: 260 או 280, 320) היה כהן (בן לשושלת כהונה) ואמורא בבלי מהדור השלישי. הוא נחשב לאחד מגדולי הרבנים בדורו ושימש ראש ישיבת פומבדיתא במשך שנים רבות.
נולד במשפחת כהנים נכבדת. שהה לפרק זמן קצר בארץ ישראל כדי ללמוד מפני רבי יוחנן, ובהמשך היה תלמידו של רב הונא בישיבת סורא ושל רב יהודה בר יחזקאל בישיבת פומבדיתא. לאחר פטירת רב יהודה בר יחזקאל התמודדו עליו רבה ורב יוסף לתפקיד ראש הישיבה. רב יוסף נחשב בקי יותר בהלכה (נאמר עליו "סיני"), ורבה נודע בפלפולו ובהעמקת הסבריו. בסוף נמנה רבה לראש הישיבה, ובימיו פרחה פומבדיתא.
במחלוקות הלכתיות רבות בין רבה לבין רב יוסף נוהגים לרוב אחרי דעותיו של רבה, למעט שלושה מקרים. רבה העמיק גם במשניות ומנהגי הלכה שפחות נידונו בבבל. הוא תיאר את עצמו: "יחיד אני בנגעים, יחיד אני באהלות", כלומר מומחה בדיני נגעים (הלכות טומאה הקשורות לכתובות עור ולדיני אוהלות).
רבה היה אדם שמעט ישן, לפי עדות תלמידו אביי, ישן מעט מאוד, כנהוג אצל גדולי זמנו. חייו הכלכליים היו צנועים, והסיפור על ההשוואה בינו לבין רב חסדא מדגיש את המחלוקת בין זכויות וגורל: רב חסדא זכה לעושר ואריכות ימים, בעוד רבה חי בעוני ונפטר צעיר, לפי אחת הגרסאות בגיל 40.
למרות כהונתו כראש הישיבה, אנשי פומבדיתא רבים מהם לא אהבו אותו כי ניחם והוכיח אותם. הוא היה דודו ואביו המאמץ של אביי, שתלמידותו המשיכה והשפעתו.
בין חבריו נמנה רב חסדא, שנחשב לחכם גדול בזמנו, ונזכרו מקרים של דיון ולימוד ביניהם.
בכתבים ולפי מסורות יש בלבול בין השמות רבה ורבא. ההבדל בהגייה ובכתיב נתפס במסורות שונות, דגש חזק או רפה ב-B, ויש חוקרים הסבורים שלא תמיד הייתה הבחנה כתובה במקור. זה מסביר חילופים במקורות ובכתבי יד.
נודע בחריפות חשיבתו ובמומחיות בדיני נגעים ובנושאי משנה שפחות נידונו בבבל. שיטתו שילבה פלפול ורצינות בהלכה.
מבניו מוזכר רבי חייא; אביי היה אחיינו ובן־ביתו המאמץ. תלמידים בולטים שלו כללו את אביי ואת רבא, שהמשיכו את הזרם התורני והיו ראשי הדור הבא.
יש כמה גרסאות לגבי מותו. אחת מהן מספרת על הלשנה למלך פרסי שדרש מסים, ורבה נמלט מחיפושי השוטרים. בסוף התרחשה סצנה תיאולוגית בתלמוד: בשמים התגלע ויכוח האם הוא טהור או טמא. רבה נדרש לפסוק, ולאחר שאמר "טהור" יצאה נשמתו. בתלמוד מוזכרו סגולות ונסים סביב מותו, ויציאת נפשו בסימן טהרה הוצגה כחיזוק לגדולתו ההלכתית.
רבה בר נחמני חי במאה השלישית. הוא היה כהן. כהן = בן משפחה שעבד בעניינים דתיים.
רבה למד אצל רב הונא ורב יהודה בר יחזקאל. הוא היה ראש ישיבת פומבדיתא. ישיבה = בית ספר לתלמוד ולחכמים.
הוא היה חכם מאוד. רבים הלכו אחר פסקיו. עם זאת, היו גם אנשים שלא אהבו שהוא מוציא דברים בפומבי ומטיף להם.
רבה אהב ללמוד במיוחד חוקים על נגעים. נגעים = מחלות עור שהיו נדונות בתורה ובמשנה.
אחד מידידיו ותלמידיו החשובים היה רב חסדא. אביי היה אחיינו ותלמיד מובהק.
יש בלבול הרבה שנים בין השמות רבה ורבא. זה נובע מהגייה וכתיב שונים במסורת.
מוזכר שבניו כללו את רבי חייא, ואביי היה ממש חלק מהמשפחה.
יש סיפור שאמרו עליו שכשפסק בשמים שהוא "טהור" (טהור = נקי מדרכים טמאה), אז נפטר. זה סיפור שמדגיש את יראת שמים והמידה הטהורה שלו.
תגובות גולשים