רבטיקו

רֶבֶּֿטִיקו (גם רמבטיקו) הוא שם כולל למספר סוגי מוזיקה עירונית יוונית. המוזיקה התפתחה משלהי המאה ה‑19 באסיה הקטנה (טורקיה של היום) ופרחה בתחילת המאה ה‑20, בעיקר בטברנות בשכונות העוני של ערי נמל כמו פיראוס, סלוניקי ווולוס. את הסגנון הביאו עימם משפחות פליטים שמהגרו מאסיה הקטנה.

קיימות כמה אסכולות ברבטיקו. שתיים מהחשובות נולדו באיזמיר (חופי אסיה הקטנה) ובפיראוס. בשנות ה‑20, בעקבות תבוסת היוונים במלחמה וחתימת הסכם לוזאן, בוצע חילוף אוכלוסין שנכפה על מיליוני אנשים. כ־1.5 מיליון יוונים מאסיה הקטנה הובאו ליוון, ושילובם עם תושבי הערים יצר מיזוג סגנוני ברבטיקו.


הרבטיקו נוצר בסביבה של עוני ושוליים. הפליטים והמעמד העובד קיפחו מקום במרכז החברה, וחייהם השפיעו על התכנים: שירים תיארו מצוקה, אהבות נכזבות ולעיתים גם חיים בכלא ושימוש בסמים. בתחילה המוזיקה הייתה נחלת הפליטים והבוהמה בלבד, אך עם השנים היא נהפכה נפוצה יותר.

כלי נגינה אופייניים הם הבוזוקי (כלי מיתר; בעבר שישה מיתרים, היום נפוץ עם שמונה), הבגלמה והסאז (כלי מיתר קטנים), הכינור והסנטור. המוזיקה התפתחה בד בבד עם הגירה מכפר לעיר, בדומה לאופן שבו התפתח הג'אז בארצות הברית.

לא כל היוצרים היו יוצאי טורקיה; למשל וסיליס ציצאניס וסוטיריה בלו נולדו ביוון. רוזה אשכנזי הגיעה כזמרת מפורסמת מטורקיה והוקלטה שם אף על פי המתחים הפוליטיים. בהמשך, אנשי תרבות כמו מיקיס תאודוראקיס ומאנוס חג'ידאקיס סייעו להעניק לרבטיקו לגיטימציה רחבה בחברה היוונית.

ב־1922 התאחדו אסכולות איזמיר ופיראוס ויצרו סגנון משולב שהפך לסימן היכר של הרבטיקו.


לרבטיקו יש מקצבים ייחודיים שמשפיעים על התחושה של השירים. הם נוגנו בטברנות וברחובות והיוו אופי מובחן למוזיקה.


הסולמות ברבטיקו מבוססים על מאקאם מזרחי (סולם מזרחי), שהומר למערכת הטונים המערבית של 12 חצאי טון. ביניהם ידועים חיג'אז וניהונד (שמות של סולמות עם צליל מזרחי). בתחילה המוזיקה והקהל היו בני אותו מעגל: ההרבטיסים, אך עם הזמן המוזיקה שינתה נושאים והפכה לפופולרית. היום אפשר לשמוע רבטיקו אותנטי באתונה ובמספר מקומות נוספים, כשהמוזיקאים שומרים בקנאות על אוצר השירים.

רֶבֶּֿטִיקו היא מוזיקה עירונית יוונית. היא נולדה בסוף המאה ה‑19 באסיה הקטנה. בתחילת המאה ה‑20 היא צמחה בטברנות בערי נמל כמו פיראוס.

אנשים רבים שעברו מבן־ארץ לטורקיה חזרו ליוון כפליטים. פליטים הם אנשים שנאלצו לעבור למקום חדש. הם הביאו עימם שירים וכלים חדשים.


השירים מספרים על חיים קשים, אהבות וכאב. לפעמים הם מדברים על אנשים בכלא או על שימוש בסמים, אבל אפשר גם למצוא בשירים סיפורים על געגועים ותקווה. בהתחלה רק מעגלים מסוימים שמעו את המוזיקה. אחר כך היא נהייתה פופולרית.

כלי נגינה חשוב ברבטיקו הוא הבוזוקי. בוזוקי הוא כלי מיתר שמנגנים בו עם מפרט. יש גם כינור, סנטור וכלים קטנים כמו הבאגלמה.


לרבטיקו יש מקצבים מיוחדים שהופכים את השירים למיוחדים וקל לזכור אותם.


הרבטיקו משתמש בסולמות מזרחיים שנקראים מאקאם. המאקאם נותן לשיר צליל מזרחי שונה. היום עדיין שומרים על שירי הרבטיקו ונגנים צעירים ומבוגרים מנגנים אותם באתונה.