רבי אלעזר בן פדת

רבי אלעזר בן פדת היה כהן (כהן, כהן יהודי, בעל תפקיד פולחני) ואמורא (אמורא, חכם תלמודי) בדור השני והשלישי של אמוראי ארץ ישראל. בתלמוד הוא מופיע כסתם בשם "רבי אלעזר", ולעיתים נוצר בלבול עם תנא אחר בשם רבי אלעזר בן שמוע.

עלה מבבל אחרי שלמד בישיבת רב ושמואל. נסמך בארץ ישראל וישב בוועד סוד העיבור. למד רבות אצל רבי יוחנן והיה מעביר שמועות סתמיות (כלומר בלי לציין שהן משמיעה ישירה של רבו). ריש לקיש וגופים אחרים גערו בו על כך, ורבי יוחנן עצמו הזהיר אותו. חבריו רבי אמי ורבי אסי ניסו לנחמו והסבירו שאף כשם שהיה יהושע יושב ודורש, כך גם אלעזר יכול לדרוש ולומר את דבריו.

גם למד אצל רבי חנינא בר חמא, ומביא בשמו את האמרה המפורסמת: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (הדגשה על חשיבות ציון מקור).

היה פרנס, אדם שאחראי לפרנסת משפחתו, אך למרות זאת חי בעוני גדול. מסופר שכשקיז דמו, לא היה אוכל, ונכנס לחולשה לאחר שהניח ראש שום בפיו. חלם שאלוהים הציע לשנות את העולם מחדש כדי שאולי הוא ייוולד במזל טוב, והוא ויתר על ההצעה. הוא סרב לקבל מתנות בטענה "שונא מתנות יחיה".

מעמדו הרוחני היה גבוה, וקראו לו "מרא דארעא דישראל" (בארמית: אדון ארץ ישראל). שוחח וכתב לאנשי בבל, ושימש דמות מרכזית בעבודת חכמי הדור. היה לו בן, רבי פדת, שנקרא על שם סבו.

רבי אלעזר בן פדת היה כהן (כהן = אדם שעוזר בטקסים דתיים) וחכם בתלמוד (אמורא = חכם תלמודי).

בצעירותו למד בבבל אצל רב ושמואל. אחר כך עלה לארץ ישראל ולמד אצל רבי יוחנן.

הוא היה מעביר דברי תורה בלי לציין מי אמרם. לעיתים נזפו בו על כך. הוא גם אמר את המשפט: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". זה אומר שכדאי לציין מי אמר את הרעיון.

רבי אלעזר היה עניי, אך לא רצה לקבל מתנות. מסופר שפעם, כשהיה חלש מרעב, שם ראש שום בפיו ונרדף למחלה. בחלום שאלו אותו אם לשנות את העולם, והוא ויתר. אנשים כינו אותו "מרא דארעא דישראל" (האדון של ארץ ישראל).

היה לו גם בן בשם רבי פדת.