רבי אלעזר בן שמוע היה תנא, חכם מן התקופה של המשנה, ופעל באמצע המאה השנייה לספירה. הוא נחשב לתלמיד מרכזי של רבי עקיבא והיה אחד מבין חמשת תלמידיו הצעירים. בתקופות הגזרות הרומיות הוא נמנה עם מי ששמרו על מסירת התורה שבעל־פה, ההסבר המדובר של ההלכה שלא נכתבה בתורה הכתובה, והמשיך להעביר אותה לדורות הבאים.
מקום מגוריו אינו ודאי; הוזכרה השערה שהוא גר בבוקיא, אך אין אסמכתא חזקה לכך. בתקופת הרדיפות יצא ללמוד אצל רבי יהודה בן בתירא שמחוץ לארץ ישראל, אך חזר לאחר זמן, כיוון שהישיבה בארץ ישראל נתפסה כחשובה במיוחד.
רבי אלעזר למד גם אצל רבי יהושע ורבי טרפון. חברים בולטים שלו היו רבי מאיר ורבי יהודה. מתלמידיו נמנה רבי יהודה הנשיא, שעורך את סדר המשנה. מסופר כי חי עד גיל 105 שנים.
לפי המדרש, רבי אלעזר נחשב לאחד מעשרת הרוגי מלכות, עשרה חכמי דור שנרצחו על־ידי השלטון הרומי משום שלימדו תורה בניגוד לצו. בסיפורים המובאים אודות מותו הוא עומד על עקרונותיו ונותן עדיפות לקיום מצוות, ונשמתו מתוארת כנטה לטהרה.
בגרסה אחרת של המעשה מסופר שהוא נתן ריבוי טיעונים מול המלך הרומי, סירב להתחנף, ובחר למות על־פי מצוותיו. גם שם מתוארת יציאת נשמתו כטהורה, והמשל מדגיש את ערך המות על קיום מצוה.
כמה חזל מכנים אותו "טובינא דחכימי", המאושר שבחכמים. תכונותיו שנזכרות הן לב רחב וחריצות בלימוד: תלמידיו ישבו סביבו צפופים כדי לשמוע את דרשותיו. שמו מופיע בהערכה רבה על סגולותיו המעשיות והרוחניות.
אמרותיו מופיעות במסכת אבות, והן מדגישות מוסר ודרך טובה. מדרשים מספרים מקרים שמדגימים את מידת חסדו: למשל, שעה שעזר לאיש רומאי שנסחף והולבש אותו, האציל בסופו של דבר על הקהילה שלו וניסה להשפיע על המלך לחלל גזירות קשות.
בנוסף מסופר כי הוא שמר על הרגלים פשוטים שעזרו לו לאריכות ימים: לא נכנס מעט לבית הכנסת בדרך שמפריעה לאחרים, נהג בכבוד כלפי עם־קודש, ולא ברך כפיו שלכהן בלא ברכה. תכונות אלה שימשו דוגמה לתלמידיו ולעוקבים אחריו.
רבי אלעזר בן שמוע היה חכם גדול לפני הרבה שנים. "תנא" הוא חכם מתקופת המשנה. הוא למד הרבה תורה מדודו רבי עקיבא.
בזמן שאסרו הרומאים ללמוד תורה, הוא והחכמים האחרים המשיכו ללמד את התורה שבעל־פה. "תורה שבעל־פה" היא ההסברים וההלכות שלא נכתבו בספר.
לא יודעים בדיוק איפה גר. הוא למד גם אצל חכמים נוספים. היו לו תלמידים חשובים, כמו רבי יהודה הנשיא. מסופר שהוא חי עד גיל 105.
ספרי המדרשים אומרים שהוא היה בין עשרת הרוגי מלכות. זהו שם לחכמים שרצחו אותם הרומאים כי למדו תורה. סיפורים על מותו מראים שהוא העדיף לשמור על המצוות, גם כשהיה בסכנה.
החכמים קראו לו "טובינא דחכימי". זה אומר שהיה מאושר וטוב בלב. אומרים שהיה לב רחב, ותלמידיו נדחקו לשבת קרוב אליו כדי לשמוע את דבריו.
אומרותיו נמצאות בספרים כמו מסכת אבות. מדרש מספר שהוא עזר גם לאדם רומאי שניצל מספינה. נתן לו בגד, מזון וכסף.
הוא נהג בכבוד, לא עבר בין אנשים בתוך בית־הכנסת וריחק על מנהגים פשוטים. כך נהגו תלמידיו לראות בו דוגמה.
תגובות גולשים