רבי חייא

רבי חייא (המכונה גם רבי חייא הגדול או חייא רובא) היה חכם ידוע בסוף המאה השנייה לספירה. הוא חי תחילה בבבל, ליד סורא, ואז עלה לארץ ישראל כדי ללמוד מפי רבי יהודה הנשיא (רבי). תנאים (חכמי תקופת המשנה) ועמד בדור המעבר לאמוראים (חכמי תלמוד).

רבי חייא הגיע מארץ בבל עם משפחתו: אשתו יהודית, שני בניו התאומים, שתי בנותיו ואחיינים חשובים. הוא התיישב בטבריה ונהג לבקר את רבי יהודה בציפורי. בשני המקורות התלמודיים יש גרסאות שונות לגבי ייחוס משפחתו, אך ברור שהיה חלק ממסורת החכמים של אותו דור.

רבי חייא כיבד והוקיר את רבי יהודה הנשיא, ושניהם שיתפו פעולה בלימוד ובהנגשת ההלכה. רבי חייא סייע בפרנסת יתומים והקדיש מאמצים למניעת שכחה של התורה. הוא ביקש מרבי לסמוך את אחייניו - מה שממחיש את הקשר ההדוק והאמון ביניהם.

בפסקיו רבי חייא היה לעתים מקל יחסית לחכמים אחרים. הוא נתן הוראות יותר גמישות בנושאים מעשיים, והדבר נזכר במספר סיפורים על הלכות יום-יום.

יחד עם תלמידו רבי אושעיא אסף רבי חייא ברייתות (קובצי מסורות שלא נכנסו למשנה). הם ערכו ואספו מסורות אלה, ובכך שמרו על חומר הלכתי שונה מהמשנה הרשמית.

בכמה מימרותיו עסק רבי חייא בטבען של נשים וביופיין. הוא אמר דברים שנשמעים היום שנויים במחלוקת, כמו התמקדות בחשיבות היופי או בתפקידים מסוימים. יחד עם זאת, הוא דאג לכבד את אשתו יהודית, והדגיש את תרומת הנשים למשפחה ולחינוך הילדים.

לפי מסורת, מלאך המוות לא הצליח לקחת את נשמתו בשל קדושתו. המלאך נחלץ לתחפושת של עניו וביקש לחם. כשהמלאך גילה את כלי עבודתו, מקל אש, הבין רבי חייא שמדובר בו ונענה לבקשתו, ונפטר.

אשתו יהודית תקשה עליו במעשים, אך הוא כיבד והשיב לה טובה. היא אף רצתה למנוע לידות נוספות, ושאלה האם נשים חייבות במצוות פרייה ורבייה. לאחר ששמעה שלא, היא נטלה שיקוי שהפך אותה לעקרה. לבסוף ביקש רבי חייא עוד ילדים. בניו התאומים נקראו רבי יהודה ורבי חזקיה, ובנותיו פזי וטוי.

רבי חייא היה חכם חשוב בסוף המאה השנייה. הוא נולד בבבל, ליד סורא. אחר כך עלה לארץ ישראל ללמוד אצל רבי יהודה הנשיא. (רבי יהודה הנשיא = מנהיג החכמים של הדור, שהשלים את כתיבת המשנה.)

רבי חייא הגיע עם אשתו יהודית, שני בנים תאומים ושתי בנות תאומות. הוא התיישב בטבריה וביקר הרבה את רבי יהודה.

השניים העריכו זה את זה. רבי חייא עזר לילדים יתומים ודאג שהחכמים לא ישכחו את התורה.

רבי חייא היה לעתים יותר מקל בהחלטותיו. הוא איפשר דברים שאחרים אסרו.

הוא ואחד מתלמידיו אספו ברייתות. (ברייתות = מסורות של הלכה שלא נכנסו למשנה.) כך שמרו חומרים חשובים ללימוד.

מסופר שמלאך המוות לא יכול היה לקחת את נשמתו בגלל קדושתו. המלאך התחפש לעני ובקש לחם. אחרי שהראה כלי עבודה מדליק, רבי חייא הבין ונענה ללכת, ונפטר.

אשתו יהודית צערה אותו לפעמים, אבל הוא כיבד אותה והודה לה על גידול הילדים. היא רצתה שלא ילדו עוד, ושלעתים נתנה לעצמה תרופה שהפכה אותה לעקרה. זוגו של רבי חייא תרם לחינוך ולחיי המשפחה. ילדיו נקראו רבי יהודה ורבי חזקיה, ובנותיו פזי וטוי.