רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא (גם חנניה), שנודע בכינוי סגן הכהנים, היה תנא בדור הראשון. חי בתקופת חורבן בית שני ועיד לאחר החורבן על מה שראה במקדש. בנו היה רבי שמעון בן הסגן.

כינויו נובע מתפקידו כ'סגן הכהנים', הממונה על עבודת כל הכהנים ומחליפו של הכהן הגדול במקרה של פסילו. הסגן היה השני בחשיבותו אחרי הכהן הגדול. בתקופה שלו הכהנים הגדולים השתנו לעתים מדי שנה, וככל הנראה ר' חנינא נשאר בתפקיד הסגן גם כאשר השתנו הכהנים הגדולים. ייתכן שבגלל כך כונה בסגנון הרבים "סגן הכהנים".

מרבית אמרותיו עוסקות בעבודת הכהנים ובענייני בית המקדש. יש סוגיה ארוכה ומפורסמת במסכת פסחים שעוסקת בדיני טומאה וטהרה (טומאה = מצב שאוסר על כניסה או עבודה במקדש; טהרה = ההפך), והיא נקראת על שמו כי נפתחת בדבריו. בנוסף נזכרת אמירה שלו המייחסת חשיבות להתפלל לשלום המלכות, גם כאשר מינויי השלטון בעייתיים.

המגילה (מגילת תענית בתרא) מזכירה שנרצח יחד עם רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע, כחלק מ"עשרת הרוגי מלכות", ביום כ"ה בסיוון. יום זה נקבע תענית לצדיקים. מקורות הלכתיים ומדרשיים מציינים את שמו בהקשרים אלה, ויש גם אזכור בספרי ייחוס שסברו שהוא נהרג עם רבן שמעון ורבי ישמעאל כהן גדול.

רבי חנינא, שנקרא גם חנניה, היה רב בתקופת חורבן בית המקדש. הוא היה תנא. תנא זה חכם שדבריו הגיעו למשנה. בנו נקרא רבי שמעון בן הסגן.

הוא קיבל את הכינוי סגן הכהנים. סגן הכהנים זה עוזר של הכהן הגדול. הוא עזר לכהנים בעבודתם במקדש.

הרבה מהאמירות שלו מדברות על העבודה במקדש. יש סוגיה ידועה במסכת פסחים על טומאה וטהרה. טומאה זו מצב שמונע מאדם לעבוד במקדש. טהרה היא ההפך. הוא גם אמר שצריך להתפלל לטובת השלטון, אפילו כשיש בו בעיות.

כתוב במגילת תענית שבאותו זמן הוא נהרג עם עוד חכמים חשובים ביום כ"ה בסיוון. היום הזה הפך לצום לזכרם.