רדיוגרפיה

רדיוגרפיה היא שיטת צילום בעזרת קרינה מייננת, כגון קרני רנטגן (X), קרני גמא או נייטרונים. קרינה מייננת היא קרינה שיכולה לעבור דרך חומרים ולחשוף להם תמונה. שיטה זו היא בדיקה לא הרסנית, ומשמשת לרפואה, לתעשייה ולבדיקת אמנות.

מקור הקרינה יכול להיות שפופרת רנטגן או איזוטופ רדיואקטיבי שמפיץ קרינת גמא. הקרינה עוברת דרך האובייקט ונקלטת על סרט צילום או על חיישנים דיגיטליים. חלק מהקרינה נבלע בתוך החומר לפי צפיפותו ולעתים גם מפוזרת. הבדלי הבליעה יוצרים תמונה: אזורים צפופים נראים בהירים; אזורים פחות צפופים נראים כהים.

התמונה המתקבלת על סרט קרויה רדיוגרמה. בעבר היה צורך בתהליך פיתוח כימי. היום קיימות שיטות דיגיטליות: CR (Computed Radiography) משתמש בלוח מצופה פוספור ששומר תמונה לטנטית (IP - image plate), ואילו DR (Direct Radiography) קולטת תמונה ישירות בחיישנים כמו סיליקון או CCD. DR מראה תמונה מיידית ועוזר בעבודה, אך יקר יותר.

הקרינה מתקשרת עם החומר באופנים שונים. הבליעה היא החשובה ליצירת התמונה. פוטונים עלולים גם להשתנות כיוון ולהטשטש את הרדיוגרמה. אפקטים אלה תלויים בצפיפות החומר ובאנרגיית הקרינה.

רגישות הצילום היא היכולת להבחין בפרטים ברדיוגרמה. כלל אצבע אומר שניתן להבחין בהבדלים של כ-2% מעובי החלק. למשל, בחלק בעובי 10 ס"מ יתגלה סדק בעובי כ-2 מ"מ. מדדי טיב תמונה מיוחדים משמשים למדידה זו. קרינת גמא חודרת יותר מקרני רנטגן ולכן משלימה בדיקות מיוחדות.

ברפואה משתמשים ברדיוגרפיה כדי לאבחן שבירות עצם, לאתר גופים זרים ולבדיקות חזה ושיניים. אנרגיית הקרינה ברפואה נמוכה יחסית, כדי לצמצם נזק. שיטות מתקדמות כגון CT (טומוגרפיה ממוחשבת) בונות תמונה תלת־ממדית משילוב צילומים מזוויות שונות. תחום השימוש בקרינה למטרות אבחון נקרא רדיולוגיה. הרופאים בתחום נקראים רדיולוגים, והמטפלים בציוד נקראים טכנאי רנטגן.

בתעשייה וברכיבים תעופתיים משתמשים ברדיוגרפיה כדי למצוא פגמים וסדקים במכלולים בלי לפרק אותם. בדיקה כזו מקטינה זמן השבתה של מכונות ומטוסים ומונעת תאונות ונזקים כלכליים.

באמנות רדיוגרפיה עוזרת לראות שכבות מתחת לציור. כך אפשר לגלות שינויים בעבודת האמן או זיופים.

הקרינה מסוכנת אם חשופים אליה בכמויות גדולות. מפעילי ציוד רדיוגרפי נדרשים לאמצעי מגן ולמנגנוני מדידה של חשיפה אישית. חשיפה מצטברת מעלה את הסיכון לנזקים ארוכי טווח. יש הבדלים ברגישות בין איברי גוף שונים, ולכן מקפידים על גבולות חשיפה ובריאות העובד.

רדיוגרפיה היא צילום בעזרת קרני רנטגן או קרני גמא. קרניים אלה עוברות דרך דברים ויוצרות תמונה. שיטה זו לא פוגעת בחלקים כשבודקים אותם.

מקור הקרניים יכול להיות שפופרת רנטגן או חומר שמפיץ גמא. הקרניים עוברות דרך הגוף או החפץ. חלק מהקרניים נבלע לפי כמה החומר צפוף. התמונה שנוצרת נקראת רדיוגרמה. יש מערכות ישנות עם סרטים ומערכות חדשות שמראות תמונה ישר על מסך.

הקרניים מתנהגות שונה בחומרים שונים. לפעמים הן נבלעות. לפעמים הן משתנות כיוון וזה מטשטש מעט את התמונה.

רגישות הצילום אומרת עד כמה רואים פרטים קטנים בתמונה. בדרך כלל ניתן לראות שינויים קטנים בעובי של החומר.

בבית חולים משתמשים בצילומי רנטגן כדי לראות שבירות עצם או דברים לא רצויים בגוף. משתמשים באנרגיה נמוכה כדי לא לפגוע באדם. יש ציוד מיוחד וטכנאים שעוזרים.

בתעשייה בודקים חלקים של מכוניות ומטוסים כדי למצוא סדקים. כך לא צריך לפרק את הכל.

באמצעות רנטגן אפשר לראות שכבות בתמונה ולגלות אם מישהו שינה אותה.

קרינה יכולה להזיק אם נחשפים אליה הרבה זמן. לכן משתמשים בבגדי מגן ובמדדים. עובדים מקבלים חופשה כדי להקטין את החשיפה.