רדיותרפיה

רדיותרפיה (טיפול בקרינתי) משתמשת בקרינה מייננת, כמו קרני רנטגן או קרינת איזוטופים, כדי להשמיד או לשלוט בתאים סרטניים. מקור הקרינה בדרך כלל הוא מאיץ חלקיקים ליניארי (מכונה שמייצרת קרניים אנרגטיות). בטיפול מתוכנן בקפידה מנת הקרינה מופנית לאזור הגידול במטרה להרוג תאים סרטניים ולמזער נזק לרקמות בריאות.

כרבע עד שליש מהחולים בסרטן מקבלים רדיותרפיה כחלק מטיפול שהם מקבלים. היא יכולה להיות מרפאה בסוגים מקומיים של סרטן, ולעתים משמשת טיפול משלים אחרי ניתוח כדי למנוע הישנות. טכניקות הדמיה כמו CT, MRI ו-PET משמשות לתכנון מדויק של הטיפול ולמיקום המטופל בכל מפגש טיפול.

חלק מסוגי הסרטן עמידים יותר לקרינה, אך גם בהם רדיותרפיה יכולה להקל או לשמש בפליאציה (הקלה על תסמינים). לא ניתן להקרין את כל הגוף, לכן מחלות מפוזרות כמו לוקמיה מטופלות בדרכים אחרות.

הטיפול עצמו אינו כואב, אך עלולות להופיע תופעות לוואי מקומיות ותלויות במנה: עייפות, גירוי בעור בדומה לכוויית שמש, וכאבים באזורים מטופלים. חלק מהתופעות מופיעות במהלך הטיפול וחלקן חודשים או שנים לאחריו. רופאים מתכננים את המנה כדי להפחית את הסיכון.

בחילות והקאות עלולות להופיע בטיפול באזור הבטן או במבנים מסוימים בראש. טיפול בראש וצוואר עלול לגרום לכאבים בפה ובגרון, קושי בבליעה וצורך בתמיכה תזונתית. הקרנות לאגן עלולות לגרום לשינויים בתפקוד המעי ולשלשול. חשיפה של בלוטות המין עלולה לגרום לאי-פוריות. טיפול בקרינה יכול לפגוע גם בתפקוד המיני.

תופעות אלו יכולות להופיע חודשים עד שנים אחר הטיפול ואופייניות לאזור שטופל. הן כוללות צלקת ורקמות פחות גמישות (fibrosis), נשירת שיער מקומית, יובש בפה או בעיניים, הצטברות נוזלים (לימפדמה) ואפילו סכנה קטנה לפתח סרטן משני שנים אחרי הטיפול. קרינה יכולה גם להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם שנים אחרי הטיפול, ובמקרים של קרינה לראש יתכן פגיעה קוגניטיבית, במיוחד אצל ילדים קטנים.

רדיותרפיה משמשת גם בטיפולים לא סרטניים, למשל במחלות של כוויטצ' דופיטרן כדי להאט את ההחמרה לאחר ניתוח.

יש שלוש גישות עיקריות: קרינה חיצונית (המקובלת ביותר), ברכיתרפיה (מקור רדיואקטיבי מונח בתוך הגוף), והקרנות מערכתיות (חומר רדיואקטיבי בפה או בווריד שמגיע ברקמות דרך הדם).

טיפול זה נעשה במכונה שמפיקה פוטונים, פרוטונים או אלקטרונים. פוטונים חודרים לעומק אך מפזרים קרינה גם מעבר לגידול. פרוטונים נפסקים ברגע מסוים בעומק (שיא בראג) ולכן מפחיתים חשיפה לרקמות סמוכות, אך טכנולוגיית פרוטון יקרה. אלקטרונים מתאימים לטיפולים שטחיים.

3DCRT משתמש בסריקות CT או MRI ותוכנות תכנון כדי לעצב קרניים התואמות בצורה של הגידול, וכך לצמצם פגיעה ברקמות בריאות.

IMRT היא טכניקה מתקדמת המאפשרת שינוי חוזק הקרינה בחלקים שונים של השדה הטיפולי. זה מאפשר להגן על איברים רגישים כשגידול קרוב אליהם.

IGRT משלב הדמיה חוזרת במהלך הטיפול כדי להתאים את המיקום והמנה לפי שינויים בגידול ובגוף המטופל.

טכניקה שמשלבת סריקת CT עם מתן קרינה מסביב לגוף בזוויות רבות, ומאפשרת מיקוד מדויק.

שיטה המייצרת קרינה ממוקדת מאוד לגידולים קטנים ומוגדרים היטב, ומשמשת לעתים קרובות במוח ובעמוד השדרה.

בברכיתרפיה שמים מקור רדיואקטיבי בתוך הגוף קרוב לגידול. קרינה זו חזקה מאוד במקום קרוב המקור, והיא מבוססת על חוק ריבוע המרחק ההפוך: המנה יורדת מהר עם המרחק.

שימוש בחומרים רדיואקטיביים הניתנים דרך הפה או הווריד ונודדים בדם לאזור החולה. סוגי פליטות נקבעים לפי טווח והשפעה ביולוגית: ביטא נפוצה ביותר, אלפא פחות נפוצה אך הרסנית, ו-electron emitters מיוחדים בעלי טווח קצר.

IORT הוא נתינת מנה של קרינה במהלך ניתוח ישירות לאזור החתך, וחוסך לעתים טיפולים רבים לאחר מכן.

DIBH הוא שיטה שבה המטופל נושם עמוק ועוצר נשימה כדי להזיז את הלב מהשד השמאלי ולמנוע חשיפת לב לקרינה.

קרינה מפגעת ב-DNA של תאים. נזק דו-גדילי ל-DNA קשה יותר לתיקון ומוביל למוות של התא. חמצן מגביר את יעילות הקרינה, ולכן אזורים היפוקסיים בגידול עלולים להיות עמידים יותר. חלקיקים טעונים כמו פרוטונים ויונים גורמים לנזק ישיר וחזקים יותר ב-high-LET, ופחות מפזרים קרינה לרקמות מסביב.

המינון נמדד בגריי (Gy). טיפולים פרוסים למנות קטנות יומיות כדי להגן על רקמות בריאות ולאפשר להשמיד תאים בשלב רגיש במחזור התא. משטרים טיפולים שונים לפי סוג הסרטן, מיקום וגיל; אצל ילדים מקובל לתת מנות קטנות יותר כדי לצמצם נזק ארוך-טווח.

רדיותרפיה משמשת ברפואה יותר ממאה שנה. רנטגן התגלה ב-1895, ומארי קירי תרמה לפיתוח הרדיואקטיביות לטיפול רפואי. במהלך המאה ה-20 התפתחו טכנולוגיות כמו מכונות מגה-וולט, מאיצים ליניאריים ו-CT, MRI ו-PET, שאיפשרו תכנון וטיפולים מדויקים יותר. טכנולוגיות חדשות ממשיכות להפחית את הנזק לרקמות בריאות ולשפר תוצאות.

רדיותרפיה היא טיפול שמשתמש בקרינה חמה וחזקה כדי להרוג תאים רעים בגוף. קרינה מייננת היא קרינה שמספיקה לפגוע בתאים. בדרך כלל משתמשים במכונה גדולה שמפיקה קרניים.

הטיפול עוזר להקטין גידולים ולהרוג תאים סרטניים. לפעמים נותנים אותו אחרי ניתוח כדי למנוע חזרת מחלה.

יש קרינה חיצונית שמגיעה ממכונה מחוץ לגוף. יש ברכיתרפיה שמניחים מקור קרינה קטן בתוך הגוף קרוב לגידול. יש גם חומרים רדיואקטיביים שניתנים דרך הפה או הזרוע והם מגיעים בדם לאיבר החולה.

הטיפול אינו כואב בזמן ההקרנה, אבל אנשים עלולים להרגיש עייפות. העור באזור המטופל עלול להכיל אדמומיות כמו כוויית שמש. לפעמים יש בעיות קושי בבליעה או שלשול, תלוי במקום שטופלו.

חלק מההשפעות יכולות להופיע אחרי חודשים או שנים. למשל העור יכול להיות פחות גמיש, או שעלול להיות סיכון קטן לפתח בעיה אחרת בעתיד. רופאים מנסים לתת פחות קרינה לאזורים בריאים.

הקרינה פוגעת ב-DNA. DNA הוא הספר של התא. כשספר התא נפגע קשה, התא לא יכול להמשיך לחיות. חמצן עוזר לקרינה לעבוד טוב יותר, ולכן אזורים בלי חמצן קשה יותר לטפל בהם.

הרופא רנטגן גילה קרינה ב-1895. המדענית מארי קירי חקרה יסודות רדיואקטיביים ועזרה לפתח טיפולים רפואיים. מאז המציאו מכונות ותמונות שמאפשרות טיפול מדויק יותר.