רוברט קרהרט מרטון

רוברט קרהרט מרטון (נולד ב-31 ביולי 1944) הוא כלכלן אמריקאי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד.

מרטון נולד בניו יורק. הוא למד ותואר ראשון בקולומביה, המשיך למכון הטכנולוגי של קליפורניה וקיבל דוקטורט ממכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ב-1970. בתחילת שנות ה-70 פיתח נוסחאות מתמטיות להערכת אופציות. אופציה היא זכות לקנות או למכור נכס במחיר שנקבע מראש. ב-1973 פרסם את המאמר "התאוריה של תמחור רציונלי של אופציות" שהרחיב את עבודות פישר בלק ומיירון שולס ושימש להעברת המודל לנוסחה מעשית. על אף שהשם שלו לא תמיד מופיע בשם המודל, תרומתו משמעותית, והוא טבע את המונח "נוסחת בלק ושולס". אביו הוא הסוציולוג רוברט קינג מרטון.

המודל של בלק ושולס הוא מודל מתמטי שמעריך את ערכן של אופציות מסוג קול (Call) או פוט (Put). קול הוא אופציה שמקנה זכות לקנות; פוט הוא אופציה שמקנה זכות למכור. המודל משתמש במידע על מחירי נכסים, התנהגותם לאורך זמן ושיעורי ריבית כדי לחשב מחיר הוגן. המודל הפך לסטנדרט בשווקים הפיננסיים ומשמש להערכת נגזרים (נכסים פיננסיים שהתזרים שלהם תלוי בנכסים אחרים) בסכומים עצומים מדי שנה.

ב-1994 הקימו שולס, מרטון ואחרים את קרן הגידור Long-Term Capital Management (LTCM). מנהל הקרן היה ג'ון מריוות'ר, ושולס ומרטון שימשו כדירקטורים. בתחילת הדרך הקרן הניבה תשואות גבוהות של כ-40% בשנה. ב-1998, במשבר בשווקים הבינלאומיים, הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר בתוך חודשים ספורים. הקריסה איימה על יציבות השווקים, והבנק הפדרלי של ניו יורק התערב. הקרן נסגרה ב-2000.

רוברט מרטון נולד ב-31 ביולי 1944. הוא כלכלן אמריקאי. הוא קיבל פרס נובל והוראה בהרווארד.

הוא למד בקולומביה, במכון הטכנולוגי של קליפורניה וקיבל תואר דוקטור מ-MIT ב-1970. ב-1973 כתב עבודה על תמחור אופציות. אופציה היא זכות לקנות או למכור מניה במחיר שקובעים מראש. הוא עזר להפוך את הרעיון לנוסחה מפורסמת, שמכונה לעתים נוסחת בלק-שולס-מרטון. אביו היה סוציולוג ידוע.

המודל עוזר לחשב כמה שווה אופציה. קול זו אופציה לקנות. פוט זו אופציה למכור. המודל לוקח בחשבון מחירים ושיעורי ריבית. בשווקים משתמשים בו בכל העולם.

בשנת 1994 מייסדים הקימו קרן בשם Long-Term Capital Management, בקיצור LTCM. קרן גידור היא קרן שמשקיעה כסף בצורה מיוחדת. בהתחלה הקרן הרוויחה הרבה, כ-40% בשנה. ב-1998 הייתה נפילה גדולה בשווקים. הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר. הבנק הפדרלי של ניו יורק עזר, והקרן נסגרה ב-2000.