רוני מוראן

רוני מוראן (1934, 2017) היה קפטן (המוביל במגרש) ושחקן של ליברפול, שאחר כך הפך למאמן ועובד מוערך במועדון. הוא שימש פעמיים כמאמן זמני (ממלא-מקום) אחרי עזיבת קני דלגליש וגריים סונס. מוראן היה העובד הוותיק ביותר במועדון בזמן פרישתו ב-1998.

מוראן נולד בקרוסבי ליד ליברפול. הוא החל את דרכו בליברפול כשכיר מקצועי לאחר שעבד כחשמלאי מתמחה. תפקידו במגרש היה מגן שמאלי (שחקן שמגן בצד השמאלי). הוא חתם בחוזה מקצועני ב-1952 והופיע לראשונה בגיל 18.

בתחילת שנות ה-50 הוא קבע את מקומו בהרכב. בתקופה שבה הקבוצה ירדה לליגת המשנה (ליגה שנמוכה מהליגה הבכירה), מוראן התבלט כמגן עקשן ואמין. הוא היה גם מומחה לפנדלים (בעיטות עונשין), והחמיץ מעט מאוד משחקים בין 1955 ל-1959. לקראת סוף שנות ה-50 מונה לקפטן. בעונות הבאות שותף בהחזרת הקבוצה לליגה הבכירה ובהמשך היה חלק מהסגל שזכה באליפות הליגה.

מוראן סבל מפציעות ואיבד את מקום בהרכב באירועים מרכזיים, כולל גמר גביע ההתאחדות של 1965. עם זאת הוא שיחק בניצחון המפורסם על אינטר באצטדיון אנפילד ושלושה ימים לאחר מכן שיחק במשחק האחרון שלו בהרכב הראשון בסן סירו, בו ליברפול הודחה מחצי גמר גביע האלופות.

ב-1966 ביל שאנקלי הזמין את מוראן לצוות האימון, והוא המשיך לשחק בקבוצת המילואים (קבוצת המחליפים) עוד כמה שנים. פרש רשמית ממשחק פעיל בעונת 1968/69 והפך למאמן במשרה מלאה. ב-1971 מונה למאמן קבוצת המילואים וב-1972/73 הוביל אותה לאליפות הליגה המרכזית.

כמדריך וכעוזר מאמן היה למוראן תפקיד חשוב בהצלחת ליברפול בשנות ה-70 וה-80. הוא עבד עבור מאמנים בולטים, בין היתר שאנקלי, בוב פייזלי, ג'ו פייגן ודן דלגליש, ונודע בכינוי "באגסי". מוראן לא חיפש את מרכז הבמה. הקול החזק שלו נודע ביציע הקופ באצטדיון אנפילד.

כאשר דלגליש התפטר ב-1991, מונה מוראן כמאמן זמני לעשר משחקים בלבד. הוא הבהיר שאינו מעוניין בתפקיד קבוע ופינה את המקום לגריים סונס. מוראן המשיך לעבוד בצוות האימון תחת סונס ורוי אוונס עד שפרש ב-1998. לאורך השנים מילא תפקידים רבים במועדון, כולל פיזיותרפיסט ואיש צוות קרוב למאמנים. הוא נזכר כאיש נאמן שנחוץ להצלחת ליברפול.

רוני מוראן (1934, 2017) היה שחקן ומאמן של קבוצת ליברפול. הוא התחיל את דרכו בילדותו בקרוסבי ועבד גם כחשמלאי מתמחה.

מוראן שיחק כמגן שמאלי (שחקן שמגן בצד שמאל). הוא חתם בליברפול ב-1952 והופיע לראשונה בגיל 18. בהמשך הוא הפך לקפטן (המנהיג במגרש). הוא היה שחקן חזק ואמין והצטיין בבעיטות פנדל (בעיטה מיוחדת כשעוצרים עבירה).

הוא עזר לליברפול לחזור לליגה הבכירה ולזכות באליפות. אחרי פציעות הוא איבד את מקומו בהרכב, אך שיחק בניצחון גדול על אינטר באנפילד. המשחק האחרון שלו בקבוצה הראשונה היה באיטליה, בסן סירו.

ב-1966 הוא הצטרף לצוות האימון. הוא אימן את קבוצת המילואים (הקבוצה המחליפה) וזכה איתה באליפות ב-1972/73. לקהנו קראו "באגסי".

מוראן שימש כעוזר מאמן במשך שנים רבות. ב-1991 הוא היה מאמן זמני לעשר משחקים. הוא לא רצה לנהל קבוע ופינה את המקום. ב-1998 פרש מכל התפקידים. אנשים помнят אותו כאיש נאמן ואהוב בליברפול.