רוני פינקוביץ' (18 באפריל 1964, 10 בדצמבר 2020) היה במאי תיאטרון, מחזאי ושחקן ישראלי. במאי = מי שמוביל ומכוון הפקה על הבמה; מחזאי = מי שכותב מחזות.
נולד ביפו וגדל ברמת גן. למד במגמת תיאטרון בתיכון תלמה ילין. כבר בילדותו שיחק בבימוי ובמופעים בהבימה, והופיע גם בסרטים בשנות ה‑80.
בצבא שירת בתיאטרון צה"ל, ובהמשך המשיך להופיע בקולנוע ובטלוויזיה. אחרי השירות למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב, ואז בימוי באוניברסיטת מידלסקס בלונדון.
בשנות ה‑90 החל לביים בתיאטרון הרפרטוארי, תיאטרון שמעלה יצירות קבועות בעונה, וביים בין היתר בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הבימה. בתקופה הזו עבד גם כשחקן ולימד משחק.
במהלך שנות ה‑2000 ביים הפקות בולטות בבימה ובקאמרי. בין ההצגות שהוציא לפועל: "יומנה של אנה פרנק", המחזמר העדכני של "עוץ לי גוץ לי" ו"מותו של סוכן" של ארתור מילר. הוא גם ביים אופרה לילדים לפי "מקס ומוריץ".
בשנים הבאות המשיך להניב הצגות חדשות: ביים עבודה על מחזות מודרניים ותיאטרליים, החזיר זמרים לבמות, וכתב והעלה מחזות משלו. ב‑2010 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק בחולון ושימש בתפקיד עד 2017.
בין יצירותיו המאוחרות ביים והעלה הצגות כמו "הצמה של אבא", "הזוג המוזר - הגרסה הנשית", "התקווה" ו"קונטקט", האחרון כתב, ביים וגם שיחק בו.
היה נשוי לשחקנית תומי יואל. להם שלוש בנות, וביניהן השחקנית איאן יואל פינקוביץ'.
פינקוביץ' התמודד במשך כ‑30 שנה עם טרשת נפוצה, מחלה כרונית שפוגעת במערכת העצבים והגוף. בסוף חייו בחר למות בהמתת חסד בשווייץ, ב‑10 בדצמבר 2020. השבועות האחרונים תועדו בפרק בתוכנית התחקירים "זמן אמת".
קיבל פרסים על עבודתו בבימוי, בין השאר פרס בפסטיבל עכו על "המוזג" (1990), פרס על בימוי "עוץ לי גוץ לי" (2003), ופרס תיאטרון בית לסין (2008).
רוני פינקוביץ' נולד ביפו ב‑1964 ונפטר ב‑2020. הוא היה במאי, כלומר האדם שמוביל הצגות. הוא גם שחקן וכותב מחזות.
כשהיה ילד למד תיאטרון והתחיל לשחק בהצגות ובסרטים. אחרי הצבא למד משחק ובימוי.
הוא ביים הצגות גדולות בתיאטראות כמו הבימה וחיפה. ביים מחזות ידועים, ביניהם "עוץ לי גוץ לי" ו"יומנה של אנה פרנק". הוא גם כתב מחזות משלו.
ב‑2010 היה המנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק בחולון. הוא לימד תלמידים איך לשחק.
היה נשוי והיו לו שלוש בנות. אחות אחת מהן היא גם שחקנית.
פינקוביץ' חלה בטרשת נפוצה. זו מחלה שפוגעת במוח ובעצבים, וגורמת לעייפות וכאבים. בסוף חייו הוא בחר לסיים את חייו בשווייץ. חיי האחרונים שלו תועדו בתוכנית טלוויזיה.
תגובות גולשים